פיטיריאזיס ורסיקלור (ICD-10: B36) ⚠️
פיטיריאזיס ורסיקלור: זיהום פטרייתי שטחי כרוני בעור
סקירה כללית
פיטיריאזיס ורסיקלור, הידוע גם כטינאה ורסיקלור, הוא זיהום פטרייתי שטחי כרוני וחוזר בעור, שנגרם על ידי פטריות דמויות שמרים מהסוג Malassezia, בעיקר Malassezia furfur. הפטריות האלו אוהבות שומן והן חלק מהפלורה הטבעית של העור, במיוחד באזורים עשירים בבלוטות חלב. הזיהום מתרחש כאשר ה-Malassezia משתנה ממצב שמרי לא מזיק לצורת מיצליום פתוגנית.
המחלה מתבטאת בכתמים קשקשיים בעלי פיגמנטציה נמוכה או גבוהה, בדרך כלל על הגוף והגפיים העליונות. לרוב היא אינה גורמת לתסמינים, אך בחלק מהמקרים עלול להופיע גירוד קל. למרות שאינה מסוכנת, פיטיריאזיס ורסיקלור עלולה לגרום למצוקה אסתטית ונפשית, בעיקר בגלל הנראות שלה באזורים חשופים של העור.
מהלך המחלה וגורמים מעוררי
המעבר של Malassezia ממצב שמרי לא מזיק לצורת מיצליום פתוגנית מתרחש בעקבות מגוון גורמים פנימיים וסביבתיים שמפריעים לאיזון העור. בין הגורמים:
- אקלים חם ולח: מעלה הזעה וייצור שומן, מה שיוצר סביבה מתאימה להתפתחות הפטרייה;
- הזעה מוגברת (היפרהידרוזיס): בעיקר אצל ספורטאים או בעונות חמות;
- שינויים הורמונליים: שימוש בגלולות למניעת הריון, שינויים הורמונליים או מחלות אנדוקריניות כמו תסמונת קושינג;
- דיכוי מערכת החיסון: במצבים כמו HIV/AIDS, סרטן או שימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים;
- נטייה גנטית: תועדו מקרים משפחתיים;
- תת תזונה והיגיינה לקויה: פגיעה במחסום העור שמאפשרת לפטרייה להתרבות בקלות.
כאשר הפטרייה פעילה, היא חודרת לשכבת הקרנית (שכבת העור החיצונית) ומייצרת חומצה אזלאית וחומצות דיקרבוקסיליות נוספות, שמעכבות את יצירת המלנין וגורמות לשינויים בפיגמנטציה אחרי דלקת.
איך זה נראה?
הסימן המוכר של פיטיריאזיס ורסיקלור הוא הופעת כתמים מוגדרים היטב, קשקשיים ושינויי צבע שיכולים להיות בגוונים שונים – מורוד, בז’, חום בהיר ועד לכתמים בהירים או לבנים, במיוחד אצל אנשים עם עור כהה יותר. בתחילה, הכתמים מופיעים כנקודות קטנות, עגולות או אליפטיות בקוטר של עד ס”מ אחד, אך עם הזמן הן מתמזגות לכתמים גדולים יותר.
מאפיינים נפוצים:
- צבע: משתנה בהתאם לגוון העור ולשלב המחלה – “קפה עם חלב”, ורוד סלמון, צהבהב-חום או בהיר יותר מהעור הסמוך;
- קשקשת: קשקשים דקים, דמויי שיבולת שועל, שנראים בעיקר כשגורדים (תופעה שנקראת “סימן הגירוד”);
- גבולות: ברורים מאוד, עם נטייה להתרחבות מהמרכז החוצה;
- תסמינים: בדרך כלל ללא תסמינים או עם גירוד קל, בעיקר בזמן הזעה מוגברת.
איפה זה מופיע?
פיטיריאזיס ורסיקלור מופיע בעיקר באזורים חמים ועשירים בבלוטות חלב. האזורים השכיחים הם:
- החזה והגב העליון;
- הבטן;
- הצוואר והכתפיים;
- הגפיים העליונות הקרובות לגוף (זרועות עליונות, ירכיים);
- פחות נפוץ: הפנים, הקרקפת, המפשעה והאזור הגניטלי, בעיקר במקרים נרחבים או חוזרים.
לאחר חשיפה לשמש, לעיתים נשארת הבהרת צבע זמנית באזורים שנפגעו, מצב שמכונה “לוקודרמה פוסט-דלקתית”. זה נובע מעיכוב יצירת המלנין, אך בדרך כלל משתפר עם הזמן והטיפול.
הצורה הפוליקולרית של פיטיריאזיס ורסיקלור
מלבד הצורה הקלאסית של כתמים, יש גם צורה פחות נפוצה שנקראת פוליקולרית, שיכולה להיראות כמו דלקת זקיקי שיער חיידקית.
מאפיינים עיקריים של הצורה הזו:
- מיקום: בדרך כלל על החזה, הגב, הכתפיים, ולעיתים גם על הזרועות והירכיים;
- הפצעים: פפולות או פיסטולות קטנות, אדומות או בגוון עור, סביב זקיקי השיער (התפלגות סביב זקיקית);
- תסמינים: גירוד, צריבה או גירוי – לעיתים יותר חמור מהצורה הקלאסית;
- אבחנה מבדלת: חשוב להבדיל בין דלקת זקיקי שיער חיידקית – רק בדיקה מיקרוסקופית או תרבית יכולים לאשר שמדובר בפטרייה.
איך מאבחנים פיטיריאזיס ורסיקלור?
האבחנה נעשית בדרך כלל על סמך המראה הקליני, ומאושרת בעזרת בדיקות פשוטות ומהירות שמאשרות את טבע הזיהום הפטרייתי:
- בדיקת מנורת ווד: הכתמים זוהרים בצבע צהוב-זהוב או כתום תחת אור אולטרה סגול, במיוחד כשמדובר ב-Malassezia furfur;
- בדיקה מיקרוסקופית (הכנת KOH): גירוד עור שמטופל באשלגן הידרוקסידי מראה מראה אופייני של “ספגטי וכדורי בשר” – היפאות קצרות ומעוקלות עם נבגים עגולים;
- תרבית: מושבות שמנוניות ומלוחות עשויות לצמוח בתרבית מיוחדת, אך בדרך כלל לא נדרשת בבדיקות שגרתיות;
- בדיקות PCR: משמשות במקרים קשים או חוזרים לזיהוי מדויק של סוגי Malassezia ברמה המולקולרית.
טיפול בפיטיריאזיס ורסיקלור
הטיפול מותאם לפי חומרת הזיהום, היקפו ודפוס החזרה שלו. ישנם טיפולים מקומיים וSystemic (מערכתיים), כאשר לרוב מעדיפים טיפול מקומי במקרים מקומיים.
טיפול מקומי (קו ראשון במקרים קלים עד בינוניים):
- שמפו או קרם קיטוקונאזול 2% (Ketoconazole): מורחים פעם או פעמיים ביום במשך 2–4 שבועות;
- קרמים עם קלוטרימאזול, טרבינאפין או מיקונאזול: מורחים פעמיים ביום עד להיעלמות הסימפטומים;
- תמיסת סלניום סולפיד 2.5%: מורחים על האזור הפגוע ומשטפים אחרי 10 דקות (משתמשים כל יומיים);
- סבוני אבץ פיריתיון או מבוססי גופרית: משמשים לשמירה או למניעה במקרים חוזרים.
טיפול מערכתית (במקרים בינוניים, קשים או חוזרים):
- איטרקונאזול (Itraconazole): 100 מ”ג פעמיים ביום למשך 7–14 יום;
- פלוקונאזול (Fluconazole): 150–300 מ”ג פעם בשבוע למשך 2–4 שבועות (אפשרות נוספת: 50 מ”ג ביום למשך 2 שבועות);
- קיטוקונאזול דרך הפה: אינו מומלץ באופן שגרתי בשל סיכון להפטוטוקסיות; משמש רק במקרים נדירים תחת מעקב רפואי הדוק.
בכל המקרים חשוב שהמטופל יעמוד בהנחיות הטיפול וההיגיינה כדי למנוע הישנות. במקרים כרוניים או נרחבים ניתן לשלב בין טיפול מקומי למערכתית.
מניעה של פיטיריאזיס ורסיקלור
מכיוון שמדובר במחלה שחוזרת לעיתים קרובות, במיוחד באקלים חם או אצל אנשים עם נטייה, חשוב לנקוט באמצעי מניעה:
- שימוש קבוע בשמפו נגד פטריות: כמו קיטוקונאזול או סלניום סולפיד, פעם או פעמיים בשבוע, בעיקר בחודשי הקיץ;
- שמירה על היגיינת עור נכונה: מקלחת יומית, הימנעות מבגדים צמודים, והחלפת בגדים רטובים מזיעה במהירות;
- שליטה על הזעה: שימוש בדאודורנטים לבקרת הזעה ולבישת בדים נושמים;
- הגבלת חשיפה ממושכת לשמש: במיוחד בזמן ההחלמה כדי למנוע הופעת כתמים בהירים בולטים;
- טיפול במצבים רפואיים נלווים: כמו דיכוי חיסוני, תת תזונה או שינויים הורמונליים, אם קיימים.
לסיכום
פיטיריאזיס ורסיקלור היא זיהום פטרייתי שטחי נפוץ שנגרם מהתפתחות יתר של פטריות Malassezia על העור. למרות שהמחלה אינה מסוכנת, היא עלולה לגרום לאי נוחות אסתטית ולחזרה תכופה. אבחון מהיר, טיפול מתאים ואמצעי מניעה ארוכי טווח חשובים כדי להשיג החלמה מלאה ולהפחית הישנות.
באמצעות שילוב של טיפול מקומי ומערכתית, שמירה על היגיינה ושליטה בסביבה, רוב המטופלים זוכים לתוצאות טובות. חשוב להכיר את דפוסי ההישנות ולהמשיך בטיפול מונע כדי לנהל את המחלה בצורה יעילה.