קרצינומת תאים בסיסיים (ICD-10: C44) 🚨

קרצינומה של תאי בזל (BCC, סרטן העור של תאי הבזל)

קרצינומה של תאי בזל (BCC) היא גידול ממאיר בעור המקורו מתאי הבזל של האפידרמיס. מאופיין בעיקר בנטייתו להתפשטות מקומית פולשנית ובפוטנציאל נמוך מאוד לגרורות לאיברים מרוחקים. על אף היותו ממאיר, BCC נחשב לצורה הפחות אגרסיבית של סרטן העור בשל אסוציאציה נדירה עם התפשטות מערכתית. עם זאת, במצב של היעדר טיפול, הגידול עלול לגרום להרס משמעותי של רקמות מקומיות, לעיוותים ולפגיעה תפקודית. התחזית ל-BCC היא לרוב טובה, במיוחד כאשר מתבצעת אבחנה מוקדמת וניהול רפואי נאות. BCC מאפיין בדרך כלל מבוגרים יותר ונמצא בדיווחים בשכיחות גבוהה יותר אצל גברים מאשר נשים.

גורמי סיכון

אין סיבה חד-משמעית להתפתחות קרצינומה של תאי בזל, אך זוהו מספר גורמי סיכון המגבירים משמעותית את הסבירות להיווצרותה. גורמי הסיכון הללו פועלים לרוב בצורה מצטברת לאורך זמן ונוגעים במיוחד לאנשים החשופים סביבתית או תעסוקתית ממושכת:

• חשיפה כרונית לקרינת אולטרה סגולה (UV): הגורם המשמעותי והמוכר ביותר לסיכון ל-BCC הוא חשיפה מופרזת לקרינת שמש או לקרינת UV מלאכותית. חשיפה ממושכת לשמש, במיוחד ללא הגנה, פוגעת ב-DNA של תאי העור ומובילה למוטציות בגנים מדכאי-גידול כגון PTCH1, המעורב לעיתים קרובות בהתפתחות BCC.
• קרינה מייננת: אנשים שעברו טיפול בקרינה או נחשפו למקורות קרינה מייננת אחרים חשופים בסיכון מוגבר ל-BCC, בעיקר באזורים בעור ששרופים קרינה בעבר.
• חשיפה לחומרים כימיים סרטניים: מגע ממושך עם גירויים כימיים כמו ארסן, ממסים תעשייתיים או תוצרי זפת עלול להעלות את הסיכון להיווצרות גידול.
• טראומה או דלקת עור כרונית: פציעות עור ארוכות טווח, כיבים, צלקות או אזורים עם גירוי מכאני חוזר עשויים להוות מוקדים להתפתחות BCC.

אבחון

האבחון של קרצינומה של תאי בזל מתחיל בבדיקה קלינית מקיפה. הרופא המדרטולוג מעריך את המורפולוגיה של הפצע, מאפייני המשטח והתנהגותו לאורך זמן. דמגורפוסקופיה משפרת את ההדמיה של מאפיינים תת-משטחים כגון דפוסי כלי דם, פיגמנטציה ואסימטריות מבניות. אם הממצאים הקליניים והדמגורפוסקופיים מרמזים לממאירות, מבוצעת ביופסיית עור לאישור הפתולוגי של האבחנה. הביופסיה כוללת דגימת רקמה מהפצע ובחינה היסטולוגית לאיתור ממצאים אופייניים ל-BCC, כגון פרוליפרציה של תאים בזלואידיים עם סידור שוליים פיילסדינגי ותפיסת רקמת חיבור.

תמונה קלינית ותסמינים

קרצינומה של תאי בזל מופיעה בדרך כלל כפצע איטי התרחבות, מורם או פלאק שיכול להיראות בצורת ורוד, צבע עור, או אדום. פני השטח שלו עשויים להראות סימנים של נודלריות, גידולים דמויי יבלת, סחיפה, כיב או הפרשה. דימום עלול להתרחש גם בעקבות טראומה קלה או באופן ספונטני בשל שבריריות כלי הדם הגידוליים. גבולות הפצע לרוב אינם מוגדרים היטב ופולשניים, המשקף את נטייתו לחדור לעומק הדרמיס והרקמות התת-עוריות.

בצורתו הקלאסית, BCC עשוי להזכיר כיב קטן בצורת מכתש עם שוליים גליליים, פנינים, ומרכז מדולדל. לחלופין, הוא יכול להופיע כגוש בולט המוצמד לעור, לעיתים על בסיס רחב. הצבע משתנה בהתאם לשלב הפצע: שלבים מוקדמים ורודים עד אדומים, בעוד אזורים ישנים או נקרוטיים עשויים להיראות לבנים, צהבהבים או אפורים. לרוב, הפצע עקר משיער עקב הרס זקיקי השיער.

גודל קרצינומה של תאי בזל נע בין 4 מ”מ ליותר מ-40 מ”מ. הוא גדל לאט לאורך חודשים עד שנים, אך בהיעדר טיפול עלול להתרחב משמעותית ולחדור לאזורים אנטומיים סמוכים. הפצע בדרך כלל אינו כואב, עם זאת, אם הוא מפליט רקמות עמוקות כגון עצבים או שרירים, עלולים להתפתח כאבים או תסמינים נוירולוגיים. מקומות ההופעה השכיחים הם אזורים החשופים לשמש כגון הפנים (במיוחד האף, המצח והלחיים), האוזניים,קרקפת, הצוואר, החזה העליון, הכתפיים והאמות.

מאפיינים בדמגורפוסקופיה

דמגורפוסקופיה היא כלי חשוב בהערכת קרצינומה של תאי בזל. המאפיינים האופייניים הנצפים כוללים:

• טלנגיאקטזיות מענפיות (עץ): כלי דם מורחבים המתפצלים ממקור מרכזי, במיוחד ב-BCC נודלרי.
• כיב: סחיפה מרכזית או היווצרות קרום הנוטה להתאים לנקרוזה היסטולוגית.
• מאגרי תאים בצבע כחול-אפור בצורת ביצית: הצטברויות פיגמנטריות של תאי בזל הנראות כשטחים עגולים או אליפטיים.
• אזורים ורודים או לבנים לא-מובנים: שטחים הומוגניים ללא ארכיטקטורה תקינה של העור.
• ציסטות בדומה למיליום: ציסטות לבנות או צהובות מלאות בקרטין הנראות ב-BCC שטחי.
• מבני כריזליס (גבישיים): השתקפויות לבנות מבריקות הנראות באור מקוטב, המצביעות על פיברוזיס.

אבחנה מבדלת

האבחנה המבדלת ל-BCC כוללת מגוון מצבים שפירים וממאירים של העור העלולים לחקות את המאפיינים הקליניים שלו. אלה כוללים:

• קרטואקנתומה
• קרן עורית
• קרטוזיס סבוראית
• קרטוזיס אקטינית
• מחלת בואן (קרצינומה של תאי אפיתל שטחית)
• קרצינומה של תאי קשקש
• מלנומה (במיוחד סוגים ללא פיגמנטציה)

סיכונים ותחזית

על אף כי BCC מוגדרת כגידול ממאיר, התחזית לרוב טובה בשל שיעור הופעת גרורות נמוך מאוד. החשש המרכזי הוא ההרס המקומי של הרקמות והאפשרות לחזרת הגידול לאחר טיפול. הסיכון לחזרה מושפע מגודל הגידול, עומק החדירה ומידת הצלחת הטיפול הראשוני. גידולים גדולים או כאלו שלא נכרתו בשלמותם נושאים סיכון מוגבר לחזרה.

בנוסף לסיכון לשיקום מקומי, מטופלים עם BCC נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סרטן עור נוסף במיקומים אחרים. לכן מומלץ לבצע מעקב עור מקיף. מעקב קליני, תיעוד תצלומים ומיפוי עור כללי חיוניים למעקב ולהתגלות מוקדמת של נגעים חדשים או משתנים.

מחקרים עדכניים מצביעים על עלייה בשכיחות BCC ברחבי העולם, הקרובה ל-10% בחמש השנים האחרונות. עובדה זו מדגישה את חשיבות המודעות, הגילוי המוקדם והאסטרטגיות המניעתיות.

ניהול וטיפול

טיפול היסוד ב-BCC הוא כריתה כירורגית מלאה שכוללת שוליים נקיים, דבר המבטיח הסרה של כל הגידול ומפחית את הסיכון לחזרה. טיפול זה נחשב לסטנדרט הזהב ברוב סוגי BCC.

אפשרויות טיפול נוספות כוללות:

• טיפולי קרינה: יעילים במיוחד למטופלים שלא כשירים לניתוח או כאשר הגידולים ממוקמים באזורים רגישים קוסמטית. משמשים לעיתים לפצעים בקוטר ≤20 מ”מ.
• טיפול פוטודינמי: משמש ל-BCC שטחי, כולל מריחת סנסיטייזר לאור והפעלת אור להשמדת תאי הגידול.
• כימותרפיה מקומית: סוכנים כגון 5-פלוורואורציל או אימיקוויד עשויים לשמש ל-BCC שטחי או בשלבים מוקדמים. טיפול זה ניתן בהשגחה רפואית קפדנית עקב תופעות לוואי אפשריות ויעילות משתנה.

טיפולים הרסניים כגון הקפאה או הסרה בלייזר אינם מומלצים בדרך כלל ל-BCC בשל היעדר וידוא היסטולוגי וסיכון גבוה להסרה לא שלמה.

מניעה

אסטרטגיות מניעה מתמקדות במיזעור נזקי עור הנגרמים מקרינת UV וזיהוי מוקדם של סימני סרטן העור. מניעה יעילה כוללת:

• הימנעות מחשיפה מופרזת לשמש, במיוחד בשעות השיא.
• שימוש במסנני קרינה רחבי ספקטרום בעלי SPF גבוה, עם מריחה חוזרת כל 2–3 שעות בעת שהייה בחוץ.
• לבישת בגדי הגנה, כובעים ומשקפי שמש.
• הימנעות ממיטות שיזוף וממקורות קרינת UV מלאכותית.
• שמירה על היגיינת עור טובה ובדיקה סדירה של העור לממצאים חדשים או משתנים.
• בדיקות דרמטולוגיות שגרתיות, במיוחד לאנשים בסיכון גבוה עם היסטוריה של סרטן עור או נזקי שמש נרחבים.

התייעצות מהירה עם דרמטולוג או אונקולוג במקרה של שינויים מעוררי חשד בקרום העור חיונית למניעת סיבוכים ולהבטחת טיפול יעיל.