דרמטיטיס (ICD-10: L20) ⚠️

דרמטיטיס מגע: תגובה דלקתית של העור לגירויים ואלרגנים חיצוניים

סקירה כללית

דרמטיטיס מגע הוא מונח שמתאר דלקת חריפה או כרונית של העור שמופיעה במקום שבו העור בא במגע ישיר עם גירויים פיזיים, כימיים או ביולוגיים. זהו אחד המקרים הנפוצים ביותר שמאובחנים אצל רופאי עור, ומהווה עד 15–20% מכלל הפניות.

המילה “דרמטיטיס” מגיעה מיוונית, מהמילה לעור (“derma“), והסיומת הלטינית “-itis” שמציינת דלקת. היום, במרפאות, משתמשים לעיתים במונחים “דרמטיטיס” ו”אקזמה” לסירוגין, אך יש הבחנה כללית: דרמטיטיס מתאר בדרך כלל תגובות עוריות חריפות שמחלימות יחסית מהר, בעוד שאקזמה מתייחסת לבעיות דלקתיות כרוניות וחוזרות.

דרמטיטיס מגע מחולק למספר סוגים עיקריים, לפי הגורם והמשך התגובה:

• דרמטיטיס מגע חריפה
  • פשוטה (גירוי)
  • אלרגית
• דרמטיטיס מגע כרונית
  • מצטברת-טוקסית
  • אלרגית

דרמטיטיס מגע פשוטה (גירוי)

דרמטיטיס פשוטה או גירוי נגרמת מפגיעה ישירה בעור על ידי חומר מגרה, ללא מעורבות מערכת החיסון. זוהי ההצורה הנפוצה ביותר של דרמטיטיס מגע, והיא אחראית לכ-80% מהמקרים.

איך זה מתפתח?

חומרת התגובה תלויה בריכוז החומר המגרה ובמשך החשיפה. היא יכולה להיגרם מחשיפה חד-פעמית לחומר חזק (כמו חומצה או בסיס), או מחשיפות חוזרות ונשנות לחומרים פחות חזקים (כמו מים, סבון, חומרי ניקוי, שפשוף או אוויר קר). רגישות העור משתנה מאדם לאדם, והיא בדרך כלל גבוהה יותר אצל אנשים עם נטייה אטופית.

חומרים מגרים נפוצים:

• חומרי ניקוי וסבונים
• חומצות ובסיסים (כימיקלים תעשייתיים או ביתיים)
• שמנים, ממיסים, שרפים
• חומרים מחמצנים ומורידים
• סיבי זכוכית, אבק, חלקיקי עץ
• חשיפה ממושכת ללחות ומעגלי רטוב-יבש (במיוחד בידיים, באזור החיתולים, פצעים)

תסמינים

התסמינים משתנים לפי משך החשיפה ועוצמת הגירוי:

• בשלב החריף: אדמומיות, נפיחות, שלפוחיות או פפולות, נזילה, היווצרות קרום, תחושת שריפה, כאב, ולעיתים גירוד;
• בשלב הכרוני: התעבות העור (ליכניפיקציה), סדקים, קילוף, נגעים אדומים מתמשכים. במקרים של טראומה חוזרת (כמו עבודה עם נייר או כלים) עלולות להופיע וריאנטים עם עור קשה ועבה.

אתרים נפוצים:

• כפות הידיים והאצבעות, משני הצדדים
• עפעפיים (מוצרי איפור, טיפות עיניים, גירויים באוויר)
• שפתיים (ליקוק חוזר שגורם לגירוי רטוב-יבש)

סיבוכים ושיקולים

לחות נמוכה באוויר מורידה את סף הרגישות של העור, מה שהופך אותו לפגיע יותר. עור פגוע גם מאפשר חדירה קלה יותר של אלרגנים, ומעלה את הסיכון לדרמטיטיס מגע אלרגית משנית. אנשים עם רקע אטופי (כמו אלרגיות, אסטמה, אקזמה) נוטים יותר לסוגים חמורים ומתמשכים.

אבחון

• בדיקת KOH: כדי לשלול זיהומים פטרייתיים בנגעים עם קילוף או אדמומיות;
• בדיקת טלאים: משמשת לאבחון דרמטיטיס מגע אלרגית, במיוחד במקרים כרוניים או לא מגיבים לטיפול, או כשיש היסטוריה לחשיפה לאלרגן;
• ביופסיית עור: נדירה, אך יכולה להראות ספונגיוזיס באפידרמיס, בצקת בדרמיס, ודלקת לימפוציטרית.

דרמטיטיס מגע אלרגית

דרמטיטיס מגע אלרגית (ACD) היא תגובה של רגישות מסוג IV (תגובה מאוחרת), שנגרמת במגע עם אלרגן ספציפי. בניגוד לדרמטיטיס גירוי, כאן מעורבת מערכת החיסון, והתגובה מתפתחת לאחר חשיפה מוקדמת לאלרגן. לאחר שהגוף רגיש, אפילו חשיפה קטנה מחדש עלולה לגרום לדלקת.

אלרגנים נפוצים:

• מתכות (ניקל, כרום)
• תוספים בגומי (קארבמטים, תיוראמים, בנזותיאזולים)
• קוסמטיקה וחומרי שימור (פורמלדהיד, ריחות, פארבנים)
• תרופות מקומיות (ניאומיצין, בקטרצין, סטרואידים)
• צבעי שיער ומוצרי ציפורניים
• אלרגנים מצמחים (כמו עץ הרעל)
• כימיקלים ודבקים תעסוקתיים

איך זה מתפתח ומתי?

• הרגישות הראשונית מתפתחת תוך 14–21 יום מהחשיפה הראשונה;
• הדלקת אצל רגישים מופיעה 12–48 שעות לאחר חשיפה חוזרת (טווח של 8–120 שעות);
• הנגעים עלולים להישאר עד 3 שבועות אחרי חשיפה אחת;
• תגובות פוטואלרגיות דורשות גם אלרגן וגם חשיפה לאור שמש כדי לגרום לדלקת;
• חשיפה מערכתית לאלרגנים קשורים (למשל תרופות דרך הפה) עלולה לגרום לפריחה נרחבת אצל רגישים.

תסמינים קליניים:

תסמינים סובייקטיביים: גירוד עז, לפעמים תחושת שריפה או כאב.
סימנים אובייקטיביים: שלפוחיות, אדמומיות, נפיחות, קילוף, קרום, ובמקרים חמורים – שלפוחיות גדולות (בועות) ושטפי דם.

אתרים נפוצים:

• ידיים, זרועות, פנים, עפעפיים, שפתיים
• רגליים, איברי מין, קרקפת (תלוי במקור החשיפה)
• אלרגנים באוויר משפיעים על אזורים חשופים (כמו הפנים והצוואר)
• דרמטיטיס פוטואלרגית מופיעה באזורים החשופים לשמש (למעט עפעפיים עליונים ומתחת לסנטר)

בדיקות אבחון:

• בדיקת טלאים: השיטה הטובה ביותר לזיהוי אלרגנים; כוללת אלרגנים תעסוקתיים, קוסמטיים ותרופתיים. מתבצעת בשלושה ביקורים – להדבקה, קריאה ביניים והערכת תגובה מאוחרת;
• בדיקת פוטוטלאים: במקרה של חשד לאלרגנים פוטואלרגיים;
• ביופסיה (אם נדרש): מראה ספונגיוזיס, דלקת לימפוציטרית סביב כלי דם, ואפשרות לנוכחות אאוזינופילים.

אבחנה מבדלת

• דרמטיטיס מגע גירוי: ללא מעורבות אלרגנית; שלפוחיות נדירות והגירוד בדרך כלל קל;
• דרמטיטיס אטופי: לעיתים קיים במקביל; ההבדלים בהתפלגות ובמהלך הכרוני עוזרים להבחין;
• זיהומים פטרייתיים: בדיקת KOH מסייעת לשלול תינאה קורפוריס או קנדידיאזיס;
• פסוריאזיס: נגעים מוגדרים היטב עם קשקשים כסופים;
• רוזצאה או דרמטיטיס סבוראית: משפיעים על מרכז הפנים עם גירוד פחות;
• מחלות אוטואימוניות ומטבוליות: יש לשלול במקרים עם תסמינים מערכתיים או התפלגות לא טיפוסית.

טיפול

עקרונות כלליים:

• הימנעות מחשיפה לחומר הגורם: חיונית לשליטה ארוכת טווח;
• אמצעי מיגון: שימוש בכפפות מתאימות; יש לזכור שחלק מהאלרגנים (כמו צבעי שיער) עלולים לחדור גם דרך מחסומים רגילים;
• הפסקת כל חומרים מגרה ואלרגניים מקומיים;

טיפול מקומי:

• משחות סטרואידיות: הטיפול הראשון. עוצמתן משתנה לפי מיקום:
  • עוצמה נמוכה לפנים ולאזורים רגישים
  • עוצמה בינונית לגפיים ולגוף
  • עוצמה גבוהה לכפות ידיים ורגליים
• משחות מועדפות על פני קרמים בגלל פחות תוספים מגרה;
• מריחה: פעמיים ביום למשך 2–3 שבועות, עם הפחתה הדרגתית;
• מעכבי קלצינורין מקומיים: טקרולימוס או פימקרולימוס לאזורים רגישים או לטיפול תחזוקתי ארוך טווח.

טיפול מערכתית:

• סטרואידים דרך הפה: במקרים קשים או מפושטיים, בדרך כלל קורס של 2–3 שבועות עם הפחתה הדרגתית;
• אנטיהיסטמינים: עשויים להקל על הגירוד;
• מדכאי חיסון: במקרים כרוניים עמידים (כמו מתוטרקסט, ציקלוספורין).

מניעה

מניעת דרמטיטיס מגע, במיוחד האלרגית, מתבססת על זיהוי והימנעות מאלרגנים לצד שמירה נכונה על העור.

• זיהוי אלרגנים באמצעות בדיקות טלאים והימנעות מחשיפה;
• שימוש בביגוד וכפפות מגן, בעיקר בעבודות בסיכון גבוה;
• שימוש בתכשירי לחות לחיזוק מחסום העור;
• הימנעות משטיפות מופרזות או מחשיפה לחומרים קשים;
• בחירת תכשירי טיפוח וסבון ללא ריח ועם פוטנציאל אלרגני נמוך;
• הדרכת המטופלים לקרוא תוויות ולהכיר סימני התפרצות מוקדמת.

עם אבחון נכון, זיהוי אלרגנים, טיפול וטיפוח מתאים, ניתן לשלוט ברוב מקרי דרמטיטיס המגע, להפחית התלקחויות ולשפר את איכות החיים.