סרפדת כרונית מושרית: רמיברוטיניב ומחקרים חדשים
אורטיקריה מושרית כרונית: כשגירויים יומיומיים גורמים לסרפדת
אצל חלק מהאנשים, שריטה, אוויר קר, פעילות גופנית או גירוי יומיומי אחר עלולים לגרום לפריחה מגרדת של סרפדת. כשהדבר חוזר על עצמו לאורך זמן, ייתכן שמדובר במצב שנקרא אורטיקריה מושרית כרונית, או CIndU.
ההשפעה של CIndU לא מסתכמת בעור. אנשים עשויים לשנות את שגרת החיים במשך שנים כדי להימנע מתסמינים, לפעמים לוותר על פעילויות שהם אוהבים או להתמודד עם קשיים בעבודה. לעיתים קרובות המצב גם אינו מאובחן או אינו מטופל כראוי.
בשיחה במסגרת Dermatology Times Between the Lines, דנו Diego Ruiz Dasilva, MD, ו-Lindsey Finklea, MD, בהשפעה של CIndU, במגבלות הטיפולים הקיימים ובתוצאות מחקר שלב 3 על תרופה ניסיונית בשם רמיברוטיניב (remibrutinib). מחקרי שלב 3 הם מחקרים קליניים רחבי היקף, שנועדו לבדוק עד כמה טיפול יעיל ולאסוף מידע על בטיחותו. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
מהי אורטיקריה מושרית כרונית?
CIndU היא קבוצה של מצבים שבהם גירוי מסוים גורם לסרפדת, לנפיחות מתחת לעור או לשתיהן. סרפדת מתבטאת בנגעים מורמים על העור, שלרוב גם מגרדים. נפיחות מתחת לעור נקראת אנגיואדמה.
במהלך השיחה, Finklea העריכה כי CIndU משפיעה על כ-0.5% עד 1.5% מהאנשים ברחבי העולם. להערכתה, סוג שנקרא דרמוגרפיזם תסמיני אחראי לכמחצית מהמקרים. בסוג זה, שפשוף או גירוד של העור עלולים לגרום לסימנים מורמים ומגרדים. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
סוגים נפוצים נוספים כוללים אורטיקריה מקור, שמופיעה בעקבות חשיפה לקור, ואורטיקריה כולינרגית, שעלולה להופיע בעקבות גירויים כמו פעילות גופנית. סוגים פחות נפוצים קשורים לאור שמש, חום, מים, רטט, מגע עם גורם מעורר או לחץ שגורם לתגובה מאוחרת.
איך רופאים מזהים את הגורמים המעוררים?
האבחון מתחיל בדרך כלל בשיחה על התסמינים, על הגורמים שעשויים לעורר אותם ועל השפעת המצב על חיי היומיום. רופאים עשויים להיעזר גם בבדיקות גירוי אחידות, שנקראות לפעמים מבחני תגר, כדי לבדוק אם גירוי מסוים גורם לתגובה.
למשל, בבדיקת FricTest מפעילים לחץ מבוקר על העור כדי לבדוק אם מדובר בדרמוגרפיזם תסמיני. בדיקת טמפרטורה יכולה לעזור בהערכת תגובות לקור. הבדיקות האלה עשויות גם לעזור לרופאים לעקוב אחר שינויים במהלך הטיפול.
נגעי הסרפדת שרואים על העור הם רק חלק מהתמונה. המומחים תיארו אנשים שהתסמינים הפריעו להם בעבודה או מנעו מהם להשתתף בפעילויות פנאי. שיחה על ההשפעות האלה בחיי היומיום יכולה לעזור לרופאים להבין את מלוא הנטל של המצב. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
למה אנטיהיסטמינים לא עוזרים לכולם במידה מספקת?
אנטיהיסטמינים מסוג H1 מהדור השני הם בדרך כלל התרופות הראשונות שמשמשות לטיפול ב-CIndU. תרופות אלו חוסמות את ההשפעה של היסטמין, חומר המעורב בהופעת סרפדת וגרד.
לדברי Finklea, מינון רגיל מספק הקלה מספקת לכ-20% עד 50% מהאנשים עם CIndU. אצל חלק מהאנשים התסמינים עדיין מפריעים גם לאחר העלאת המינון. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
בשיחה תיארה Finklea העלאה הדרגתית של מינון האנטיהיסטמינים במשך כשבועיים עד שלושה שבועות, כשיש לכך הצדקה. היא גם הדגישה את החשיבות של נטילת הטיפול מדי יום לפי ההנחיות, כדי לסייע בשליטה בתסמינים, במקום להמתין להופעת הסרפדת.
חשוב להתייעץ עם רופא או רופאה לגבי מינון האנטיהיסטמינים. אין להעלות את המינון על דעת עצמכם.
במועד השיחה, לא הייתה תרופה שאושרה על ידי ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) במיוחד לטיפול ב-CIndU. כשמינון גבוה יותר של אנטיהיסטמינים לא הספיק, רופאים הסתמכו לעיתים קרובות על גישות טיפול המשמשות לאורטיקריה ספונטנית כרונית, צורה אחרת של סרפדת ממושכת שמופיעה ללא גורם חיצוני מסוים. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
למה חוקרים את רמיברוטיניב?
החוקרים עדיין לא מבינים לגמרי כיצד CIndU מתפתחת. עם זאת, נראה שלתאי מערכת החיסון שנקראים תאי פיטום יש תפקיד חשוב בתהליך. כאשר התאים האלה מופעלים, הם יכולים לשחרר היסטמין וחומרים נוספים שתורמים לדלקת ולהופעת סרפדת.
כמה מהאותות שמפעילים את תאי הפיטום עוברים דרך חלבון שנקרא Bruton tyrosine kinase, או BTK. רמיברוטיניב נועדה לחסום באופן סלקטיבי את BTK. היא פועלת בשלב בתהליך העברת האותות שמתרחש לאחר הפעלת קולטן המעורב בתגובות אלרגיות.
חסימת האות נועדה להפחית את שחרור ההיסטמין וחומרים דלקתיים אחרים מתאי הפיטום. זו הסיבה שהחוקרים בדקו את התרופה בשלוש צורות שונות של CIndU: דרמוגרפיזם תסמיני, אורטיקריה מקור ואורטיקריה כולינרגית. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
מה בדק מחקר remIND?
במחקר remIND, שהיה מחקר שלב 3, השתתפו מבוגרים עם אחד משלושת סוגי ה-CIndU האלה, שהמשיכו לסבול מתסמינים למרות נטילת אנטיהיסטמין מסוג H1 מהדור השני.
המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת רמיברוטיניב במינון של 25 מיליגרם פעמיים ביום, או פלצבו, טיפול ללא חומר פעיל. במהלך המחקר הם המשיכו לקבל את הטיפול הקבוע באנטיהיסטמינים. (מקור: Finklea ועמיתיו, מחקר שלב 3 remIND, 2026)
החוקרים העריכו את התוצאה העיקרית של המחקר לאחר 12 שבועות. לכל מצב הם השתמשו בבדיקת גירוי שונה:
- דרמוגרפיזם תסמיני: בדיקת FricTest
- אורטיקריה מקור: בדיקת טמפרטורה
- אורטיקריה כולינרגית: בדיקת גירוי באמצעות פעילות גופנית
במחקר השתמשו בהגדרה מחמירה לתגובה מלאה. שיפור בסרפדת לא הספיק: כדי להיחשב כבעלי תגובה מלאה, המשתתפים לא היו אמורים לפתח סרפדת בעקבות הבדיקה כלל. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
מה מצאו במחקר?
בשבוע ה-12, כ-29% מהמשתתפים עם דרמוגרפיזם תסמיני וכ-29% מהמשתתפים עם אורטיקריה כולינרגית הגיעו לתגובה מלאה עם רמיברוטיניב. בכל אחת מהקבוצות, שיעור התגובה היה גבוה בערך פי שניים מזה שנצפה עם פלצבו.
ההשפעה הגדולה ביותר דווחה אצל אנשים עם אורטיקריה מקור. בקבוצה זו, 56.3% הגיעו לתגובה מלאה עם רמיברוטיניב, שיעור גבוה ביותר מפי שלושה משיעור התגובה לפלצבו. (מקור: Finklea ועמיתיו, מחקר שלב 3 remIND, 2026)
חשוב להבין את התוצאות האלה לצד היעד המחמיר שנקבע במחקר. אצל אדם עם דרמוגרפיזם תסמיני, תגובה מלאה פירושה ציון אפס בבדיקת FricTest, ללא הופעת נגע סרפדת מורם לאחר הבדיקה. התוצאות אינן אומרות שכל מי שנטל את התרופה היה חופשי לחלוטין מתסמינים.
בקבוצת הדרמוגרפיזם התסמיני, הבדל משמעותי בין קבוצת הטיפול לקבוצת הפלצבו כבר נראה בשבוע השני ונשמר גם בשבועות 12 ו-24. לדברי המומחים, חשוב יהיה להמשיך במעקב לאורך זמן כדי לגלות אם אנשים שלא מגיעים בהתחלה לשליטה מלאה עשויים להמשיך להשתפר בהמשך. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
גם שיפור חלקי יכול להיות משמעותי
במחקר קליני יש צורך בדרכים ברורות למדידת התוצאות, אבל בחיי היומיום הצלחת הטיפול יכולה להיראות אחרת אצל כל אדם.
בבדיקת FricTest, ציון אפס פירושו שלא הופיעה סרפדת בעקבות הבדיקה, ואילו ציון אחד מעיד על מחלה קלה. Finklea אמרה שבאופן אידיאלי הייתה רוצה שכל מטופל יגיע לציון אפס, אך היא רואה בציון אחד יעד מעשי עבור רבים, במיוחד משום שהתסמינים יכולים להשתנות בין ביקור לביקור.
גם מי שלא עומד בהגדרה המחמירה של המחקר לתגובה מלאה עשוי לחוות שיפור משמעותי. פחות תסמינים, תפקוד קל יותר בעבודה או אפשרות לחזור לפעילויות, כל אלה חשובים כשמעריכים איך הטיפול מתקדם. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
מה דיווחו החוקרים על בטיחות הטיפול?
המומחים דנו גם בממצאי הבטיחות מתקופה של 24 שבועות, שבה הושוו רמיברוטיניב ופלצבו. אירועים רפואיים לא רצויים חמורים התרחשו בשיעורים דומים בשתי הקבוצות. הממצאים הכוללים תאמו את אלה שדווחו בתוכנית המחקר הרחבה יותר של רמיברוטיניב לאורטיקריה ספונטנית כרונית. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
רוב האירועים שדווחו היו קלים עד בינוניים, מעטים מהמשתתפים הפסיקו את הטיפול ולא דווח על מקרי מוות. זיהומים בדרכי הנשימה, כאבי ראש ובחילות היו בין האירועים שדווחו אצל לפחות 5% מהמשתתפים, ושיעוריהם היו דומים בקבוצת הטיפול ובקבוצת הפלצבו.
פטכיות, נקודות זעירות שנגרמות מדימום מתחת לעור, דווחו אצל 5.2% מהאנשים שנטלו רמיברוטיניב ואצל 1.8% מאלה שקיבלו פלצבו. המומחים דנו בחשיבות של הסבר למטופלים על מה כדאי לשים לב אליו במהלך הטיפול.
הם ציינו גם שרמיברוטיניב נועדה לפעול באופן סלקטיבי על BTK, ודנו בבטיחות שלה בנפרד מזו של מעכבי BTK ותיקים יותר, שפותחו לטיפול במחלות דם ובסרטן. מעקב ארוך טווח עדיין חשוב. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
טיפולים נוספים שנבחנים
כשאנטיהיסטמינים אינם מספקים שליטה מספקת בתסמינים, הרופאים עשויים לשקול טיפולים אחרים. בשיחתם השוו המומחים את המידע המצטבר על רמיברוטיניב לראיות הקיימות לגבי אומליזומאב (omalizumab) ודופילומאב (dupilumab).
מבין הטיפולים שנידונו, לאומליזומאב יש את היקף הראיות הגדול ביותר שפורסם לגבי CIndU, אף שהיא אינה מאושרת במיוחד למצב זה. הראיות לגבי דופילומאב מוגבלות יותר. המומחים ציינו גם שתרופות אלו לא הושוו זו לזו ישירות במחקרים על CIndU. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
ההחלטה על טיפול תלויה בסוג ה-CIndU, בגיל, במצבים בריאותיים אחרים, בראיות הזמינות ובהעדפות האישיות. רופא או רופאת עור יכולים לדון באפשרויות שעשויות להתאים.
לדברי Finklea, ממצאי remIND הם צעד לקראת מענה לפער טיפולי שקיים זה זמן רב, במיוחד בדרמוגרפיזם תסמיני. ככל שיצטבר יותר מידע לטווח ארוך, הוא עשוי לסייע בעיצוב הנחיות הטיפול והציפיות העתידיות לשליטה במחלה. (מקור: Dermatology Times Between the Lines, דיון על remIND)
מתי כדאי לפנות לטיפול רפואי?
כדאי לפנות לרופא או לרופאת עור אם הסרפדת חוזרת שוב ושוב, מפריעה לחיי היומיום או קשה לשליטה. יש להתייעץ עם גורם רפואי גם לגבי שינויים בעור שכואבים, מדממים, גדלים במהירות, משתנים או מראים סימני זיהום, או אם אינכם בטוחים מה גורם להם.
אם נפיחות משפיעה על הלשון או על הגרון, או אם יש קושי בנשימה, יש לפנות מיד לעזרה רפואית דחופה.
מאמר זה נועד למידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי. יש להתייעץ עם איש או אשת מקצוע מוסמכים בנוגע לתסמינים ולהחלטות על טיפול.
מקורות
- Dermatology Times Between the Lines. “Efficacy and safety of remibrutinib in chronic inducible urticaria: results of phase 3 remIND study.” נצפה ב-30 באוקטובר 2026.
- Finklea L, Metz M, Hide M, et al. “Remibrutinib in chronic inducible urticaria: results from the phase 3 remIND study.” הוצג בכנס European Academy of Allergy and Clinical Immunology Congress, בתאריכים 12–15 ביוני 2026, איסטנבול, טורקיה.