אורטיקריה אלרגית (ICD-10: L50) 🚨

אורטיקריה אלרגית

אורטיקריה אלרגית היא אורטיקריה שבה ניתן לזהות אלרגן כגורם המעורר: נגעים תפוחים ומגרדים הדומים לעקיצות חרקים או לעקיצות סרפד. ההבחנה חשובה, משום שאורטיקריה אלרגית היא רק סוג אחד. לאורטיקריה רבה — ובייחוד לאורטיקריה ספונטנית כרונית — אין כלל אלרגן ניתן לזיהוי שמאחוריה, ולעיתים קרובות חיפוש כזה הוא חסר תועלת. עמוד זה מתאר את הצורה האלרגית; אין לקרוא אותו כתיאור של אורטיקריה בכלל. התופעה יכולה להופיע בפתאומיות ולרוב חולפת במהירות, אך במקרים מסוימים היא עלולה להימשך או לחזור שוב. חשוב להבין את המנגנונים שמאחוריה, הגורמים לה והאפשרויות לטיפול כדי להתמודד איתה בצורה הטובה ביותר.

אפידמיולוגיה

אורטיקריה אלרגית היא אחת התגובות האלרגיות השכיחות ביותר. מחקרים מראים שכ-10% עד 20% מהאוכלוסייה הכללית חווה אותה. התקפים חריפים נפוצים יותר בקרב ילדים ומבוגרים צעירים, בעוד שצורות כרוניות של אורטיקריה מופיעות בעיקר אצל מבוגרים, במיוחד נשים. שכיחות התופעה עולה עם הגיל, במיוחד אצל אנשים מעל גיל 40.

פתופיזיולוגיה

אורטיקריה אלרגית נובעת מתגובה חיסונית מורכבת הכוללת כמה מנגנונים מרכזיים. בדרך כלל היא מתחילה כאשר אלרגן נכנס לגוף ומפעיל תגובה דלקתית בעור:

  • הפעלת תאי מאסט: כאשר הגוף נחשף לאלרגן, תאי המאסט שבעור משחררים היסטמין וחומרים דלקתיים נוספים כמו פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים.
  • תגובה להיסטמין: ההיסטמין גורם להרחבת כלי הדם ולהגברת חדירותם, מה שמוביל לדליפת נוזלים לרקמות הסמוכות, וכתוצאה מכך לנפיחות וליצירת נגעי הסרפדת.
  • הפעלה חיסונית: במקרים מסוימים הגוף מייצר נוגדני IgE ספציפיים לאלרגן, מה שמאשר את האופי האלרגי של התגובה.

גורמים לאורטיקריה אלרגית

אורטיקריה אלרגית נגרמת מתגובה של מערכת החיסון לאלרגנים. במגע עם חומרים אלו, תאי המאסט והבאזופילים משחררים היסטמין וחומרים נוספים, שגורמים לפריחה ולנפיחות האופייניים.

אלרגנים נפוצים שיכולים לגרום לאורטיקריה אלרגית כוללים:

  • מזון: חלב, ביצים, אגוזים, דגים, פירות ים, ופירות מסוימים.
  • תרופות: בעיקר אנטיביוטיקות ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs).
  • עקיצות חרקים: עקיצות של יתושים, דבורים וחרקים אחרים.
  • מגע עם אלרגנים: לטקס, קוסמטיקה וכימיקלים מסוימים.
  • גורמים פיזיים: חשיפה לטמפרטורות קיצוניות (קור או חום), שמש ולחץ, שיכולים גם הם לעורר אורטיקריה במקרים מסוימים.

סוגי האורטיקריה

אורטיקריה אלרגית מחולקת לפי משך הזמן שהיא נמשכת:

  • שלפוחית חריפה: התסמינים נמשכים פחות משישה שבועות, בדרך כלל חולפים תוך שבוע. רק כ-40% מהמקרים מתפתחים לאורטיקריה כרונית.
  • אורטיקריה כרונית: תפיחות חוזרות, אנגיואדמה או שתיהן, הנמשכות יותר משישה שבועות. ההגדרה נשענת על משך זה בלבד; אין צורך במספר מסוים של התקפים בשבוע. היא עלולה להימשך חודשים או שנים.

תסמינים

התסמינים של אורטיקריה אלרגית משתנים מאדם לאדם ותלויים באלרגן שגרם לה. בדרך כלל מופיעות בליטות סרפדת מגרדות בצבע אדום או ורוד, עם גבולות ברורים וללא התקלפות. תפיחות אלה יכולות להתמזג ולהתנועע, ותפיחה בודדת חולפת בדרך כלל בתוך 24 שעות, בלי להשאיר סימן. נגע שנמשך מעבר ליום, או שמשאיר חבורה או שינוי צבע, מרמז על משהו שאינו אורטיקריה רגילה. הנגעים מופיעים לרוב על הגוף, הגפיים והפנים.

תסמינים חמורים יותר עשויים לכלול:

  • התפשטות מהירה של נגעי הסרפדת על פני הגוף, כולל הפנים, השפתיים והאזור סביב העיניים.
  • נפיחות משמעותית בפנים, במיוחד סביב העפעפיים והפה.
  • קושי בנשימה, גודש באף ותחושת לחץ בחזה.
  • תסמינים במערכת העיכול כמו בחילה, הקאות, כאבי בטן או שלשולים.
  • סחרחורות, כאבי מפרקים וחום.

סיבוכים

למרות שברוב המקרים האורטיקריה האלרגית חולפת מעצמה, היא עלולה לגרום לסיבוכים חמורים:

  • אנגיואדמה (בצקת קווינקה): נפיחות עמוקה בעור, בריריות ובדרכי הנשימה, שעלולה לגרום לקושי בנשימה ואף לחנק.
  • אנפילקסיס: תגובה אלרגית מערכתית חמורה שעלולה לגרום לכשל נשימתי ולקריסת מערכת הדם. יש צורך בטיפול חירום מיידי.

אבחון

אבחון האורטיקריה האלרגית נעשה באופן אישי. הרופא יבדוק את ההיסטוריה הרפואית, חשיפות אחרונות ויתחשב במחלות נלוות. מבצעים בדיקה גופנית של העור, ואם יש צורך – בדיקות נוספות.

הבדיקות אינן שגרתיות, ואין פאנל שמתאים לכולם. מה נבדק, אם בכלל, נגזר מהאנמנזה — מגורם מעורר שהמטופל הבחין בו, מקשר זמנים עקבי, או מחשד קליני מסוים.

כשהאנמנזה מצביעה על אלרגן מסוים, שני בדיקות יכולות לאשש זאת:

  • תבחין דקירה בעור: תמציות אלרגנים נמרחות על העור ודוקרים את פני העור; תוצאה חיובית מופיעה כתפיחה קטנה ומגרדת בתוך כעשרים דקות.
  • בדיקת דם ל-IgE ספציפי: מודדת נוגדנים לאלרגן מסוים.

לא זה ולא זה מועילים כחיפוש אקראי: כאשר מבצעים אותם בלי סיבה קלינית, שניהם נותנים תוצאות חיוביות לדברים שאינם גורמים לבעיה. גם סקר אוטואימוני ודלקתי רחב אינו מיועד כעניין שבשגרה באורטיקריה כרונית.

טיפול

הטיפול באורטיקריה האלרגית מתמקד בהקלה על התסמינים ומניעת התקפים חוזרים. הרופא יתאים את הטיפול לפי חומרת המצב והגורמים שגרמו לו.

טיפולים ראשוניים כוללים:

  • אנטיהיסטמינים: תרופות שחוסמות את שחרור ההיסטמין, האחראי לתסמינים האלרגיים. דוגמאות נפוצות הן צטיריזין, לבוצטיריזין ולוראטדין.
  • קורטיקוסטרואידים: שימוש סיסטמי קצר טווח בתרופות כמו מתילפרדניזולון או דקסמתאזון להפחתת דלקת במקרים חמורים.
  • מדכאי מערכת החיסון: תרופות כמו ציקלוספורין משמשות לטיפול באורטיקריה כרונית כדי לדכא תגובות חיסוניות.
  • ביולוגיים: במקרים קשים של שלפוחית כרונית, תרופות ביולוגיות כמו אומליזומאב (omalizumab) מסייעות בהפחתת רמות ה-IgE ושליטה בתגובה האלרגית.

עזרה ראשונה בבית (לאורטיקריה חריפה)

אם מתרחשת תגובה חריפה של אורטיקריה, אפשר להקל על התסמינים בעזרת צעדים פשוטים:

  • נטילת אנטיהיסטמין מיידית.
  • מריחת קורטיקוסטרואיד מקומי על האזור הנפגע להפחתת הדלקת.
  • אם התסמינים מחמירים, יש לפנות לטיפול רפואי ללא דיחוי.

מניעה

כדי להפחית את הסיכון להתקפים ולמזער את השפעת האורטיקריה האלרגית:

  • שמרו על תזונה היפואלרגנית אם זוהו אלרגיות למזון.
  • הימנעו מאלרגנים ידועים כמו תרופות, אבקנים וכימיקלים.
  • לבשו בגדים רחבים ונושמים והימנעו מבדים שעלולים לגרות את העור.
  • הגבילו חשיפה לטמפרטורות קיצוניות ותמיד השתמשו בקרם הגנה בשמש.
  • הימנעו מגירודים כדי למנוע החמרה או זיהומים.
  • שמרו על שינה טובה וניהול מתחים לשיפור תפקוד מערכת החיסון.
  • בצעו בדיקות אלרגיה תקופתיות לזיהוי גורמים אפשריים.
  • שמרו על קשר רציף עם הרופא כדי לעקוב אחרי התסמינים ולהתאים את הטיפול במידת הצורך.
מודאגים ממצב עור כלשהו?
בדקו את העור שלכם עכשיו

לפניות בנושא זכויות יוצרים על תמונה בדף זה: mail@skinai.pro. אין לעשות שימוש חוזר בתמונות ללא רשות, אלא אם צוין בדף זה רישיון פתוח.

ד״ר מדלן סוואש, רופאת עור מוסמכת מטעם מועצת המומחים, בחלוק לבן

סקירה רפואית

Madeleine Sowash, MD, FAAD

רופאת עור מוסמכת מטעם מועצת המומחים · עמיתה של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה (FAAD)

נסקר בתאריך . הסקירה הרפואית מתייחסת לדיוק המידע בדף הזה. היא אינה מהווה גיבוי לשום תוצאה פרטנית, ואינה יוצרת יחסי רופא–מטופל.