מחלת בואן (ICD-10: D04) 🚨

מחלת בואן (קרצינומה של תאי קשקש בשלב מוקדם)

מחלת בואן, הידועה גם כקרצינומה של תאי קשקש בשלב מוקדם (SCC in situ), היא סוג ראשוני של סרטן עור. היא מתבטאת ככתם או פלטה אדומה או ורודה, שנשארת לאורך זמן, עם שטח מחוספס וקשה. בניגוד לקרצינומה של תאי קשקש פולשנית, מחלת בואן מוגבלת לשכבת האפידרמיס ולא חצתה את קרום הבסיס. העובדה שהיא לא פולשנית מקנה לה פרוגנוזה טובה, במיוחד כשמאבחנים ומטפלים בה בזמן. המחלה פוגעת בעיקר במבוגרים. גם מטופלים צעירים יכולים לפתח אותה, בהתאם לגורמי הסיכון שלהם.

גורמים שמעלים את הסיכון

למרות שהסיבה המדויקת למחלת בואן אינה ברורה לחלוטין, יש כמה גורמים שמגבירים את הסיכון להופעתה. בין אלה:

• קרינת על-סגול (UV) מופרזת: חשיפה ממושכת לקרינת שמש או למקורות מלאכותיים של UV היא אחד הגורמים המרכזיים. נזק חוזר לקרינה זו גורם לשינויים במבנה ה-DNA של תאי העור, מה שמוביל לשינויים טרום-סרטניים.
• קרינה מייננת: חשיפה קודמת לקרני רנטגן או לחומרים רדיואקטיביים יכולה להעלות את הסיכון לגידולים בעור, כולל מחלת בואן.
• חומרים כימיים מסרטנים: מגע עם חומרים כמו ארסן וכימיקלים תעשייתיים עלול לגרום לשינויים תאים בעור.
• פצעים וצלקות ותיקים: פצע או צלקת מכוויה שנמשכים שנים רבות יכולים לעיתים להיות המקום שבו מתפתח נגע קשקשי. זה נדיר, וטראומה עורית רגילה אינה גורם מוכח למחלת בואן.
• מחלות עור כרוניות: מצבים כמו פורוקרטוזיס של מיבלי, אפידרמוליזיס בולוזה דיסטרופית, ליכן פלנוס, זאבת אדמנתית ואפידרמודיספלזיה של לוונדווסקי-לוץ קשורים לסיכון מוגבר.
• וירוס הפפילומה האנושי (HPV): אף שעדיין לא הוכח חד-משמעית, ייתכן שזיהום ב-HPV תורם להתפתחות מחלת בואן, במיוחד באזורים גניטליים או ריריים.

אבחון

האבחון מתחיל בבדיקה קלינית של הנגע. הרופא בוחן את צורתו, את פני השטח שלו ואת התנהגותו לאורך זמן. בדקוסקופיה משמשת להדגשת כלי הדם ומרקם העור. אם יש חשד לסרטן, מבצעים ביופסיה של העור כדי לאשר את האבחנה ולבדוק את עומק החדירה של התאים.

איך זה נראה?

מחלת בואן מופיעה בדרך כלל כנגע בודד, אדום, ברור ומוגדר היטב, שנשאר לאורך זמן. במקרים נדירים אפשר לראות מספר נגעים או נגעים מקובצים. פני השטח יכולים להיות מחוספסים, קשקשים, מצופים קרום או בעלי מראה של יבלת. לעיתים יש סימני שחיקה או כיב. הנגע בדרך כלל שטוח או מעט מורם (עד 1 מ”מ), עם קצוות בולטים יותר.

צורת הנגע לרוב לא סדירה וא-סימטרית. צבעו נע בין ורוד לאדום, וכאשר יש קרטיניזציה (הצטברות של חלבון הקרטין), מופיעים גוונים של אפור. באזור הנגע אין שיער. גודלו משתנה בין 4 ל-40 מ”מ ואף יותר בנגעים מקובצים. הצמיחה איטית ויציבה, ללא נסיגה ספונטנית. במישוש, הנגע קשה יותר מהעור הסובב ועלול להתקלף בקלות. הסרת הקרומים חושפת שטח אדום ושחוק. המטופלים עשויים לחוש גירוד קל או צריבה, אך רבים אינם חשים תסמינים כלל.

המקומות הנפוצים הם אזורים החשופים לשמש, כמו הפנים, הקרקפת, הצוואר, הכתפיים, הזרועות והחזה.

מה רואים בבדיקת דקוסקופיה?

בדקוסקופיה, מחלת בואן מתאפיינת בכמה סימנים ייחודיים:

• כלי דם גלומרולריים: רשת צפופה של נימים קטנים שמזכירה את מבנה הגלומרולים בכליה – סימן מובהק למחלת בואן.
• כלי דם מנוקדים: כלי דם קטנים, נקודתיים, שנראים בתוך הנגע על רקע ורוד או אדום אחיד.
• התפלגות אחידה של כלי הדם: כלי הדם מפוזרים באופן שווה בכל שטח הנגע.

מה צריך לבדוק כדי לא לטעות?

מחלת בואן עלולה להידמות למספר מצבים אחרים, הן שפירים והן ממאירים, ולכן חשוב להבדיל ביניהם:

• פסוריאזיס, אקזמה ודלקת עור כרונית
• קרטוזיס סבוראית
• קרטוזיס אקטינית
• לנטיגו מליגנה (מלנומה בשלב מוקדם)
• קרצינומה של תאי בסיס
• קרצינומה של תאי קשקש פולשנית

סיכונים ותחזית

מחלת בואן היא קרצינומה של תאי קשקש בשלב מוקדם, כלומר התאים הסרטניים מוגבלים לשכבת האפידרמיס ולא חדרו לשכבות העמוקות יותר של העור. העובדה שהמחלה לא חצתה את קרום הבסיס מקנה לה פרוגנוזה מצוינת אם מטפלים בה בזמן. עם זאת, אם לא מטפלים, היא עלולה להתפתח לקרצינומה פולשנית של תאי קשקש, שיכולה להתפשט ולהיות מסכנת חיים.

בגלל הסיכון הזה, מחלקים את מחלת בואן לעתים כמצב טרום-סרטני שמחייב טיפול — מצב שבלעדיו עלול להתקדם לסרטן פולשני. לכן חשוב מאוד לאבחן ולטפל מוקדם.

איך מטפלים?

כשיש חשד למחלת בואן, מומלץ להפנות את המטופל במהירות לדרמטולוג להמשך בדיקות. אם לא מצליחים לאבחן את הנגע בוודאות באמצעים חזותיים או בדרמטוסקופיה, מבצעים ביופסיה או כריתה מלאה של הנגע לאישור היסטולוגי. לאחר האבחנה, מתכננים טיפול מותאם לפי גודל הנגע, מיקומו ומאפייני המטופל.

מכיוון שמטופלים עם מחלת בואן נמצאים בסיכון מוגבר לפתח גידולים עוריים נוספים, חשוב לבצע בדיקות עור תקופתיות בכל הגוף. נגעים חשודים מתועדים בתמונות כדי לעקוב אחרי שינויים. לעיתים מומלץ לבצע מיפוי עור (צילום גוף מלא), במיוחד במקרים של נגעים מרובים או נזק שמש נרחב. בדיקות דרמטולוגיות שגרתיות מומלצות בעיקר באביב ובסתיו, סביב תקופות של חשיפה מוגברת לקרינת UV.

טיפול

אין טיפול מועדף יחיד. הבחירה תלויה בגודל הנגע, במיקומו, במספר הנגעים, בעומק ההתפשטות של השינוי, ובגורמי המטופל כגון גיל, מחלות אחרות ומה הוא יכול לסבול. לכריתה כירורגית עם שוליים נקיים יש יתרון בכך שהיא מאפשרת לאשר היסטולוגית שהנגע הוסר במלואו, והיא נשארת הבחירה כאשר יש חשד לפולשנות.

לנגע שטחי מתאים, האפשרויות המקובלות הן:

• כריתה: עם שוליים נקיים, ועם אישור היסטולוגי להסרה מלאה.
• קירוטאז’ עם אלקטרוכירורגיה: גירוד הנגע והטיפול בבסיס.
• קריותרפיה: הקפאה, המתאימה לנגעים מוגדרים היטב.
• 5-פלואורואורציל מקומי: קרם הנמרח על ידי המטופל במשך משך טיפול שנקבע על ידי המרשם.

הטיפולים המקומיים וההרסניים אינם מניבים רקמה לבדיקה, וזו הסיבה לקבוע תחילה את האבחנה ולהשאיר את הנגע במעקב לאחר מכן: קרצינומה קשקשית פולשנית המתפתחת מתחתיו עלולה אחרת להחמיץ.

מניעה

כדי למנוע מחלת בואן ולהפחית את הסיכון להתפתחות לסרטן פולשני, חשוב להפחית חשיפה לגורמים מזיקים ולעקוב אחר מצב העור באופן קבוע. כמה המלצות מניעה מרכזיות:

• הימנעות מחשיפה מיותרת לקרינת UV, כולל הימנעות ממיטות שיזוף והפחתת חשיפה בשעות השיא של השמש.
• שימוש יומיומי בקרם הגנה רחב-טווח עם מקדם הגנה גבוה, במיוחד באזורים החשופים לשמש.
• לבישת בגדים מגן, כובעים ומשקפי שמש בעת שהייה בחוץ.
• הימנעות מפציעות או גירויים כרוניים בעור.
• הפחתת חשיפה לקרינה מייננת ולחומרים כימיים מסרטנים.
• שמירה על היגיינת עור טובה וביצוע בדיקות עצמיות תקופתיות.
• קביעת בדיקות דרמטולוגיות שגרתיות ופנייה מיידית לרופא במקרה של נגעים חדשים, משתנים או מתמשכים.