מיליום (ICD-10: L72) 💚

ציסטה מיליום: נגע שטחי מלא בקרטין בעור

ציסטת מיליום, הידועה גם בשם “מיליה” או “נקודות חלב”, היא ציסטה קטנה, לבנה עד צהבהבה, בצורת כיפה, שנוצרת בשכבות העליונות של האפידרמיס (שכבת העור החיצונית). הנגעים האלה הם ציסטות קטנות מלאות קרטין – חלבון שמיוצר על ידי תאי העור – הסגורות מתחת לפני העור. מיליה ראשונית נחשבת כנובעת מהיחידה הפילוסבצאית או ממבנים אפידרמליים אחרים; בניגוד לפצעים סגורים, הן ציסטות אמתיות ולא זקיקים חסומים ואינן נובעות מחסימת שומן.

למרות שהמיליה בדרך כלל אינה מזיקה ואינה כואבת, המראה שלה – במיוחד כשהיא מרוכזת סביב העיניים, האף או הלחיים – עלול להטריד מבחינה אסתטית. היא נפוצה בעיקר בפנים, אך יכולה להופיע בכל אזור בגוף. ציסטות מיליום יכולות להופיע כיחידות בודדות או בקבוצות, ולעיתים מתבלבלים ביניהן לבין סוגים אחרים של ציסטות או פצעי אקנה.

המיליה נפוצה במיוחד אצל תינוקות, כחלק מתגובה טבעית של עור לא בוגר, והיא נעלמת בדרך כלל תוך כמה חודשים ללא טיפול. עם זאת, ישנה עלייה נוספת בשכיחות במהלך הנעורים והבגרות המוקדמת, בעיקר אצל נשים. במבוגרים, המיליה יכולה להופיע באופן ספונטני או להיות מונעת על ידי פגיעה בעור, גירוי כרוני או שימוש לא נכון במוצרי קוסמטיקה. היא גם עלולה להופיע כתוצאה ממחלות עור או טיפולים דרמטולוגיים כמו לייזר או פילינג מכני.

גורמים שמגבירים סיכון: למה נוצרת ציסטת מיליום?

הסיבה המדויקת להיווצרות ציסטות מיליום אינה מבוססת לחלוטין. מיליה הן ציסטות קטנות המצופות בדופן דקה דמוית-אפידרמיס ומלאות קרטין למינרי; מיליה ראשונית נחשבת כנובעת מהיחידה הפילוסבצאית או ממבנים אפידרמליים אחרים, בעוד שמיליה משנית נוצרת במקום שבו העור נפגע. כך או כך, התוצאה היא קרטין הסגור בתוך שק אפיתל סגור שנמצא ממש מתחת לפני השטח ואינו יכול להתנקז, וכך נוצרת ציסטה שטחית ומובחנת.

מיליה ראשונית מופיעה לרוב ללא כל סיבה ניתנת לזיהוי, בעוד שמיליה משנית מופיעה לאחר פגיעה בעור או מחלת עור. המצבים הידועים כקשורים למיליה כוללים:

• נזק שמש כרוני: לעיתים רואים מיליה בתוך עור שניזוק קשות משמש, שבו האפידרמיס והאדנקסות שלו עוברים שינוי מבני.
• שימוש ממושך בסטרואידים מקומיים: שימוש ממושך בסטרואידים מקומיים חזקים על עור הפנים נקשר למיליה.
• הפרעות עור שלפוחיתיות: מצבים כגון בולוס פמפיגואיד, epidermolysis bullosa, או porphyria cutanea tarda משאירים לעיתים קרובות מיליה לאחר שהשלפוחיות מחלימות.
• כוויות, צלקות והשתלות עור:<\/strong> מיליה מתפתחות לעיתים קרובות בתוך כוויות מחלימות, צלקות ניתוחיות או השתלות עור, כאשר האפידרמיס שניזוק מתקן את עצמו.
• תסמונות תורשתיות נדירות:<\/strong> מיליה מרובות או מתפרצות הן מאפיין מזדמן של מצבים גנטיים כגון Bazex–Dupré–Christol או תסמונת Rombo.
• פגיעות מכניות ופציעות בעור: טיפולים כמו פילינג כימי, לייזר או חיכוך ממושך עלולים לגרום למיליה משנית (המכונה גם pseudomilia של Balser).
• חסימה וגירוי כרוני:<\/strong> תכשירים אטומים וכבדים או חיכוך ממושך דווחו לצד מיליה, אף שהראיות לתפקיד סיבתי מוגבלות.