נבוס כחול (ICD-10: D22) ⚠️

נבוס כחול

נבוס כחול (המוכר גם כנבוס כחול של Jadassohn–Tièche, נוירונבוס כחול או מלנוציטומה דרמלית) הוא גידול עור שפיר, שמתאפיין בעיקר בצבעו הכחול המובהק, שנע בין כחול בהיר לכחול כהה. בדרך כלל נבוס זה מופיע בגיל ההתבגרות, אך יכול להופיע בכל גיל, אפילו בלידה. הופעה של מספר נבוסים כחולים אצל אדם אחד היא נדירה. סטטיסטית, נבוסים כחולים נפוצים יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

גורמים שמעלים סיכון

הסיבה המדויקת להיווצרות נבוסים כחולים עדיין לא ברורה. עם זאת, זוהו כמה גורמים שעשויים להעלות את הסיכוי להופעתם או להתפתחותם:

• גורמים גנטיים: לעיתים יש קשר בין הופעת הנבוסים לרקע הגנטי של האדם, וייתכן שהיסטוריה משפחתית משחקת תפקיד.
• מה שאינו מבוסס: חשיפה לקרינה על-סגולה, שינויים הורמונליים, טראומה וזיהום ויראלי מוזכרים לעיתים כגורמים לנבוסים כחולים. אף אחד מהם אינו מבוסס ככזה. נבוס כחול הוא נבוס מלנוציטי, שבו המלנוציטים מצויים עמוק בדרמיס, ועומק זה — ולא טריגר חיצוני כלשהו — הוא שנותן לנגע את צבעו הכחול.

אבחון

האבחון של נבוסים כחולים נעשה בדרך כלל באמצעות בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית מדוקדקת של הנגע ודרמטוסקופיה. נגע כחול טיפוסי, ותיק, והומוגני מבחינה צבעונית, ניתן לאבחן קלינית ולעקוב אחריו בלבד; אין צורך בביופסיה. ביופסיה או כריתה מתאימות לנגע שמשתנה, לנגע שהופיע לאחרונה במבוגר, לנגע שאינו טיפוסי בדרמטוסקופיה, או לנגע שהאבחנה שלו אינה ודאית.

תסמינים

נבוס כחול נראה ככתם קטן או גוש מעט מורם על העור. לרוב הוא סימטרי, וצורתו משתנה מאובלית או עגולה ועד צורת שיפוד. מרקם פני השטח דומה לעור שמסביב – בדרך כלל חלק או מבריק, במיוחד בנבוסים קטנים. בנבוסים גדולים יותר, מעל 10 מ”מ בקוטר, פני השטח עשויים להיות מעט מחוספסים או גבשושיים.

קצוות הנבוס בדרך כלל מטושטשים ולא ברורים, אך חלקים. במקרים מסוימים, נבוסים כחולים גדולים עלולים להיות בעלי קצוות לא אחידים או משוננים, מה שעשוי להצביע על חשש לממאירות. צבע הנבוס נע בין כחול לכחול כהה, עם גוונים של אפור-כחול או כחול-חום, בהתאם לעומק הפיגמנט בעור. הצבע בדרך כלל דוהה מהמרכז כלפי הקצוות, ובנבוסים גדולים יותר ייתכן שיראו גוונים שונים או כתמים צבעוניים, מה שיוצר מראה רב-צבעוני.

בדרך כלל אין שיער בנבוסים כחולים, אך לפעמים עשוי לצמוח שיער כהה ועבה סביב קצוות נבוסים גדולים, בעיקר בצורות מולדות.

נבוסים כחולים בדרך כלל לא גדולים מ-10 מ”מ, והם גדלים לאט. נבוסים שגדולים מ-1 ס”מ הם נדירים ומכונים “נבוסי תאים כחולים”. במישוש, הם מרגישים כמו עור רגיל, אך לעיתים מעט מוצקים יותר, במיוחד אם הם בולטים מעל פני העור. לרוב אין תחושות סובייקטיביות כמו כאב או גירוד.

נבוסים אלה נפוצים בעיקר בגוף, בגפיים או בצוואר. הופעה בראש היא נדירה יחסית. המקומות השכיחים ביותר הם גב הידיים, כפות הרגליים, הקרקפת והישבן.

תיאור דרמטוסקופי

המאפיין הבולט של נבוס כחול בדרמטוסקופיה הוא פיגמנטציה כחולה או כחול-פלדה הומוגנית וחסרת מבנה — צבע כחול בלי שום דבר בתוכו:

• פיגמנטציה כחולה הומוגנית וללא מבנים: צבע כחול או כחול-פלדה אחיד ללא מבנים פנימיים. ייחוסה הוא למלנוציטים המצויים בשכבה הפפילרית (אפור) ובשכבה הרטיקולרית (כחול) של הדרמיס.
• סימטריה: הנבוס שומר על מראה סימטרי.
• קצוות לא מוגדרים: הקצוות בדרך כלל אינם מוגדרים היטב אך נותרים חלקים יחסית.
• מעבר צבע הדרגתי: עוצמת הצבע יורדת בהדרגה מן המרכז אל עבר הקצוות.

מה שצריך לעורר דאגה הוא ההפך מן התמונה הזאת. רשת פיגמנטרית, נקודות, גושים, פסים, כלי דם נראים לעין, או יותר מצבע אחד בתוך הנגע אינם מאפיינים של נבוס כחול רגיל ומכוונים לאבחנה אחרת — מלנומה במיוחד.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין נבוסים כחולים לבין גידולים פיגמנטריים אחרים, כגון:

• היפרפיגמנטציה לאחר דלקת
• מלנוציטוזיס דרמלי מולד
• נבוסים פיגמנטריים שכיחים (פשוטים או פפילומטוטיים)
• המנגיומות
• נבוסי Spitz
• נבוסים דיספלסטיים
• מלנומה

אין לקרוא לנגע כחול נבוס כחול על סמך צבעו בלבד. לגבי נגע שהוא חדש או משתנה, הרשימה החשובה היא זו: מלנומה נודולרית, גרורת מלנומה בעור, קעקוע טראומטי, ונגעים ורידיים או וסקולריים אחרים.

סיכונים

נבוסים כחולים שכיחים הם שפירים ובדרך כלל נותרים יציבים לאורך החיים. התמרה ממאירה היא חשש נדיר, והיא קשורה במיוחד לנבוסים כחולים תאיים ולא לנבוסים רגילים. אין להציג זאת כמשהו שנבוסים כחולים עושים בדרך כלל.

מה שראוי לתשומת לב הוא שינוי: נגע שמשנה את מראהו, גדל, נעשה נודולרי, או מפתח תחושות חדשות כגון גרד או כאב.

נבוסים כחולים מולדים רבים או גדולים עלולים להיות קשורים למצבים גנטיים או תסמונות מסוימות, ולכן חשוב שאנשים כאלה יקבלו מעקב רפואי יסודי ומתמשך.

מה עושים?

נגע שלא נבדק על ידי רופא הוא עניין שונה מנגע שכבר זוהה בידי קלינאי. המעקב בא לאחר ההערכה, ולא להפך: נגע כחול שלא נבדק צריך להיות מוצג לרופא עור. הצבע לבדו אינו הופך נגע לנבוס כחול, ומלנומה נודולרית וגרורות עוריות של מלנומה יכולות שתיהן להיראות כחולות.

לאחר שנגע הוערך כנבוס כחול טיפוסי והוא יציב, סביר לעקוב אחריו בין הביקורות. יש לחזור מוקדם יותר אם הוא גדל, נעשה נודולרי, מפתח מבנים או צבעים בתוך הכחול, מדמם, או נעשה כואב.

הרופא יחליט אם יש צורך במעקב צמוד או בהסרה כירורגית. נבוסים שנפגעים שוב ושוב מחיכוך של בגדים, תכשיטים או עבודה צריכים להישקל להסרה.

תיעוד צילום של הנבוס יכול לעזור לזהות שינויים קטנים לאורך זמן. לאנשים עם מספר נבוסים כחולים מומלץ להכין מפה של הגידולים בעור – זה מקל על מעקב וזיהוי שינויים או נבוסים חדשים.

התדירות שבה יש לבדוק אדם עם נבוסים כחולים תלויה בנגעים עצמם ובסיכון הכולל שלו למלנומה, ולא בעונת השנה. מיפוי קבוע של גידולי העור מסייע במעקב אחר שינויים והתפתחויות בנגעים קיימים.

טיפול

נבוס כחול טיפוסי ויציב אינו חייב להיות מוסר. כאשר יש התוויה לכריתה — נגע משתנה, אטיפי או בלתי ודאי מבחינה אבחנתית, או נגע המופיע לראשונה במבוגר — היא נעשית באמצעות סכין ניתוח קלאסית, חשמלית או רדיו-כירורגית, והדגימה נבדקת היסטולוגית.

טיפולים הרסניים כמו הסרה בלייזר או הקפאה אינם מומלצים בגלל סיכונים וסיבוכים אפשריים.

מניעה

כדי למנוע הופעת נבוסים ולצמצם סיכון לממאירות, חשוב לטפל בעור בזהירות:

• להגביל חשיפה לקרינת UV, כולל הימנעות ממיטות שיזוף וחשיפה מוגזמת לשמש.
• להשתמש בקרם הגנה ובביגוד מגן בשעות השיא של השמש.
• להימנע מפגיעות חוזרות בעור כתוצאה מחיכוך של בגדים, תכשיטים או גורמים חיצוניים אחרים.
• לעקוב אחר נהלי בטיחות בטיפול בחומרים שעלולים לפגוע בעור.
• לשמור על היגיינה טובה ולהיות ערניים לכל שינוי במצב העור.

חשוב לבצע בדיקות שגרתיות לנבוסים כחולים, לפנות לייעוץ רפואי מיידי אם מתרחשים שינויים, ולהסיר גידולים חשודים כדי לשמור על בריאות העור ולמנוע סיבוכים.