דרמטיטיס אטופית (ICD-10: L20) 🚨

דרמטיטיס אטופית (אקזמה אטופית): מחלת עור דלקתית כרונית

סקירה כללית

דרמטיטיס אטופית (AD), הידועה גם בשם אקזמה אטופית, היא המחלה הדלקתית הכרונית והחוזרת על עצמה הספציפית המקודדת כ-ICD-10 L20—אחת הצורות של “אקזמה”, שהוא מונח רחב יותר. היא מתאפיינת בגרד עז, יובש בעור ונגעים אקזמטיים, בדרך כלל מתחילה בילדות מוקדמת, ומקושרת להיסטוריה משפחתית או אישית של מחלות אטופיות אחרות כמו דלקת ריריות האף אלרגית או אסתמה ברונכיאלית. AD אינה רק מחלה אלרגית: היא רב-גורמית, ונובעת מליקוי במחסום העור, חוסר ויסות חיסוני, נטייה גנטית וגורמים סביבתיים.

בכ-60% מהמקרים, הדרמטיטיס האטופית מתחילה בשנה הראשונה לחיים, בדרך כלל כבר בגיל 3 חודשים. המחלה נפוצה מעט יותר בקרב תינוקות זכרים, ואילו בבגרות הצעירה נשים נפוצות יותר. אסתמה ודלקת ריריות האף האלרגית הן תלויות נלוות שכיחות—”טריאדת האטופיה”—אך מטופלים רבים אינם מפתחים אותן לעולם; ועד 70% מהחולים יש היסטוריה משפחתית של מחלות אטופיות. למרות שהמחלה יכולה להימשך גם בבגרות, תחילה בבגרות נדירה.

גורמים שמחמירים את המחלה

התקפים של דרמטיטיס אטופית מתעוררים לרוב משילוב של גורמים סביבתיים, חיסוניים ואורח חיים. בין הגורמים השכיחים שמחמירים את המצב:

אלרגנים: שאיפה של אבקנים וקרדית האבק או אלרגנים במגע כמו ניקל או בשמים מחמירים אצל חלק מהחולים; מזון רלוונטי במיעוט;
יובש בעור: כתוצאה משטיפות מרובות, שימוש בסבונים קשים או לחות נמוכה;
שינויים הורמונליים: גיל ההתבגרות, וסת, הריון, תפקוד בלוטת התריס;
לחץ נפשי: חרדה, עייפות או עומס רגשי עלולים לגרום להתפרצות או להחמרה;
זיהומים: זיהומים משניים חיידקיים (כמו Staphylococcus aureus), ויראליים (הרפס סימפלקס) או פטרייתיים;
חום והזעה:<\/strong> התחממות יתר, אמבטיות חמות או זיעה שנלכדת כנגד העור;

גירויים מבגדים: צמר, בדים סינתטיים, כריות נוצות, חומרי ניקוי חזקים;

תנאי אקלים: באקלים ממוזג התסמינים מחמירים בחורף ומשתפרים בקיץ.

איך המחלה מתפתחת?

דרמטיטיס אטופית נגרמת משילוב מורכב של נטייה גנטית, תפקוד לא תקין של מערכת החיסון וחשיפה לסביבה. המנגנונים המרכזיים הם:

רגישות יתר מסוג IgE: למרות שתפקיד המדויק לא ברור, לרוב יש רמות גבוהות של IgE ורגישות לאלרגנים. תאי לנגרהנס ותאי מאסט מעורבים בהפעלת התגובה הדלקתית דרך קשירת IgE;

פגיעה במחסום העורי: בעקבות מוטציות בגנים כמו פילגרין וחוסר בליפידים, מה שמוביל לאובדן מים מהעור וחדירת אלרגנים;

דלקת כרונית: הפעלה ממושכת של מערכת החיסון עם דומיננטיות של תאי Th2 גורמת לדלקת וגרד מתמשכים;

מסלולים נוירואימונולוגיים: הגרד והגירוד מחזקים את מעגל הדלקת דרך איתותים עצביים וחיסוניים.

איך המחלה נראית?

המאפיינים הבולטים של AD הם גרד עז, יובש (קסרוזיס), פריחות אקזמטיות ועור עבה ומחוספס (ליכניפיקציה). המחלה עוברת שלבים חריפים, תת-חריפים וכרוניים, עם תסמינים שונים בכל שלב.

שלב חריף:

כתמים ואזורי אדמומיות עם גבולות לא ברורים;

נזילות, שלפוחיות וקרומים;

נפיחות ובצקות באזור הפגוע;

יבלות וזיהומים משניים עם פצעים מוגלתיים (לעיתים Staphylococcus aureus);

מעורבות עור מקומית או מפושטת.

שלב כרוני:

ליכניפיקציה: עור עבה עם קווי עור מודגשים בעקבות גירודים חוזרים;

היפרפיגמנטציה וסדקים: בעיקר בכפות הידיים, הרגליים, האצבעות וכפות הידיים;

פפולות קטנות סביב זקיקי השיער;

אובדן גבות צדדיות, כהות בעפעפיים וקווי דני-מורגן מתחת לעיניים;

דרמוגרפיזם לבן: קו לבן שנוצר לאחר גירוד העור, בעקבות כיווץ כלי דם.

מאפיינים לפי גיל

תינוקות (0–2 שנים):

לעיתים מתבטאת במחלה עורית קשה שמתחילה מוקדם, עם אדמומיות, נפיחות, שלפוחיות, קרומים וסדקים. האזורים השכיחים הם הפנים (למעט השפתיים) והחלקים המושטחים של הגפיים. אלרגיה למזון רלוונטית במיעוט ואין להניח שהיא קיימת.

ילדים (2–12 שנים):

הנגעים הופכים ליותר כרוניים עם לוחות ליכניפיקציה, יבלות ושטפי דם. לרוב מופיעים בקפלי המרפקים והברכיים, כמו גם בצוואר ובפרקי הידיים.

מתבגרים ומבוגרים:

המחלה נוטה להיות כרונית וחוזרת, לעיתים מופעלת על ידי לחץ נפשי או שינויים הורמונליים. הנגעים יכולים להיות מפושטים או מופיעים באזורים טיפוסיים כמו קפלי המרפקים, הפנים, הצוואר והגפיים העליונות. ההחמרות באות לידי ביטוי בפפולות, לוחות עם קרומים, סדקים ופצעים מוגלתיים עם ליכניפיקציה. ישנם מקרים בהם הנגעים דומים לפרוריגו נודולריס.

סיבוכים של דרמטיטיס אטופית

למרות שדרמטיטיס אטופית אינה מסכנת חיים, היא עלולה לגרום לסיבוכים שמשפיעים משמעותית על איכות החיים:

זיהום חיידקי משני: לרוב בעקבות גירוד, בעיקר על ידי Staphylococcus aureus, שגורם לזיהום מוגלתי, קרומים ונגעים מדממים;

פריחה וריצלרית של קפוסי: סיבוך נדיר וחמור שנגרם על ידי וירוס ההרפס סימפלקס, עם פריחה ווסיקולופוסטולרית מפושטת, חום ונפיחות בלוטות;

הפרעות שינה: בגלל הגרד המתמיד, בעיקר בלילה;

מצוקה נפשית וחברתית: ירידה בביטחון העצמי, חרדה או דיכאון בגלל הנגעים הנראים לעין והתסמינים הכרוניים;

התקדמות למחלות אטופיות נוספות: עד 50% מהילדים עלולים לפתח דלקת ריריות אף אלרגית או אסתמה (“מצעד האטופיה”).

אבחון

האבחון של דרמטיטיס אטופית מבוסס בעיקר על ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית. המאפיינים הטיפוסיים הם:

תחילת המחלה בילדות או תינוקות;

מהלך כרוני עם התקפים חוזרים של נגעים אקזמטיים מגרדים;

התפלגות אופיינית לפי גיל;

היסטוריה משפחתית של מחלות אטופיות;

דרמוגרפיזם לבן וליכניפיקציה;

רמות IgE גבוהות בדם (ברוב המקרים, לא בכולם).

כלים אבחוניים נוספים:

תרביות עור: לזיהוי Staphylococcus aureus בנזלת או בעור;

תרבית ויראלית: במקרה של חשד לאקזמה הרפטית (הרפס סימפלקס);

בדיקות אלרגיה: לא שגרתיות; בדיקת דקירה או בדיקות IgE ספציפיות רק כאשר האנמנזה מרמזת על אלרגן;

בדיקות אתגר במזון: במקרים חשודים, תחת פיקוח רפואי;

ביופסיה (נדירה): במקרים לא ברורים; מראה אופייני כולל ספונגיוזיס, אקנתוזיס, חדירת לימפוציטים ותאי מאסט;

בדיקות סרולוגיות: RAST לזיהוי נוגדני IgE ספציפיים לאלרגנים.

טיפול

הטיפול בדרמטיטיס אטופית הוא רב-תחומי ואישי. המטרה היא להפחית דלקת וגרד, לשקם את מחסום העור, למנוע התקפים ולטפל במחלות נלוות.

מרכיבי הטיפול העיקריים:

תזונה: הימנעות רק במקרה של אלרגיה מאומתת ורלוונטית למזון—לא שגרתי;

שליטה בסביבה: הימנעות מגורמים ידועים כמו אבק, חיות מחמד, חום ובדים;

טיפול מקומי:<\/strong> משחות לחות כבסיס, בתוספת סטרואידים מקומיים ומעכבי קלצינורין (טקרולימוס, פימקרולימוס), וחומרים חדשים כגון roflumilast, ruxolitinib, או tapinarof;

טיפול מערכתית:<\/strong> למחלה בינונית עד קשה שאינה נשלטת בטיפול מקומי—פוטותרפיה, ביולוגיים (דופילומאב<\/strong>, tralokinumab, lebrikizumab, nemolizumab), ומעכבי JAK פומיים או מדכאי חיסון נבחרים תחת השגחת מומחה; סטרואידים דרך הפה ואנטיהיסטמינים אינם טיפול שגרתי;

זיהום משני:<\/strong> אנטיביוטיקה רק לעור מזוהם קלינית, לא לשימוש שגרתי בחומרי חיטוי;

טיפול משלים: פסיכותרפיה להתמודדות עם התקפי לחץ, חינוך למטופל ולמשפחה ותמיכה.

תחזית

המהלך משתנה מאדם לאדם:

ברוב הילדים התסמינים משתפרים משמעותית או נעלמים בגיל ההתבגרות;

בהתבגרות ההחמרות עשויות להיות קשות יותר, אך ניתן לנהל אותן עם טיפול עקבי;

במבוגרים המחלה לרוב כרונית עם תקופות רמיסיה והחמרה, ולעיתים קיימת מחלה אטופית נוספת;

אסתמה או דלקת רירית אף אלרגית מתפתחות ב-30–50% מהחולים.

אבחנה מבדלת

יש לשלול מחלות שיכולות להיראות כמו דרמטיטיס אטופית, כגון:

דרמטיטיס סבוראית;

דרמטיטיס מגע (אלרגית או מגרה);

פסוריאזיס;

אקזמה נומולרית;

דרמטופיטוזיס (טינה);

לימפומה של תאי T בעור (בשלבים מוקדמים);

גנומדרמטוזות (כמו תסמונת ויסקוט-אלדריך, אקרודרמטיטיס אנטרופתית);

מחלות מערכתיות עם ביטויים עוריים (כמו צליאק, גלוקגוןומה, היסטיוציטוזיס X).

מניעה

המניעה מתמקדת בטיפוח העור, הימנעות מאלרגנים ושמירה על הבריאות:

שימוש יומיומי במשחות לחות לשמירת הלחות;

הגבלת שימוש במים חמים וסבון, העדפת חומרי ניקוי עדינים;

הימנעות מגורמים מעוררים אישיים מאומתים, ולא ממזונות באופן כללי;

לבישת בגדים נושמים ולא מגרדים (עדיף כותנה);

טיפול במחלות נלוות (אסתמה, דלקת רירית אף, הפרעות במערכת העיכול);

חינוך המטופל והמשפחה להקפדה על הטיפול ולהפחתת חרדה;

מעקב סדיר אצל רופאי עור ואלרגולוגים לזיהוי מוקדם של התקפים ותכנון טיפול ארוך טווח.

דרמטיטיס אטופית היא מחלה כרונית וחוזרת ואין לה ריפוי סופי, אך עם טיפול עקבי וחינוך ניתן להשיג שליטה משמעותית במחלה<\/strong>, עם פחות התלקחויות ופחות השפעה על הבריאות הגופנית והנפשית.

מודאגים ממצב עור כלשהו?
בדקו את העור שלכם עכשיו

מצבים קשורים

דרמטיטיס מגע

דרמטיטיס סבוראית