דרמטיטיס אטופית (ICD-10: L20) 🚨
דרמטיטיס אטופית (אקזמה אטופית): מחלת עור דלקתית כרונית
סקירה כללית
דרמטיטיס אטופית (AD), הידועה גם בשם אקזמה אטופית, היא המחלה הדלקתית הכרונית והחוזרת על עצמה הספציפית המקודדת כ-ICD-10 L20—אחת הצורות של “אקזמה”, שהוא מונח רחב יותר. היא מתאפיינת בגרד עז, יובש בעור ונגעים אקזמטיים, בדרך כלל מתחילה בילדות מוקדמת, ומקושרת להיסטוריה משפחתית או אישית של מחלות אטופיות אחרות כמו דלקת ריריות האף אלרגית או אסתמה ברונכיאלית. AD אינה רק מחלה אלרגית: היא רב-גורמית, ונובעת מליקוי במחסום העור, חוסר ויסות חיסוני, נטייה גנטית וגורמים סביבתיים.
בכ-60% מהמקרים, הדרמטיטיס האטופית מתחילה בשנה הראשונה לחיים, לרוב עד גיל 3 חודשים. המחלה נפוצה מעט יותר בקרב תינוקות זכרים, ואילו בגיל ההתבגרות המחלה נפוצה יותר בקרב נערות. אסתמה ודלקת ריריות האף האלרגית הן מחלות נלוות שכיחות—”טריאדת האטופיה”—אך מטופלים רבים אינם מפתחים אותן לעולם; ועד 70% מהחולים יש היסטוריה משפחתית של מחלות אטופיות. למרות שהמחלה יכולה להימשך גם בבגרות, תחילה בבגרות נדירה.
גורמים שמחמירים את המחלה
התקפים של דרמטיטיס אטופית מתעוררים לרוב משילוב של גורמים סביבתיים, חיסוניים ואורח חיים. בין הגורמים השכיחים שמחמירים את המצב:
- אלרגנים: שאיפה של אבקנים וקרדית האבק או אלרגנים במגע כמו ניקל או בשמים מחמירים אצל חלק מהחולים; מזון רלוונטי במיעוט;
- יובש בעור: כתוצאה משטיפות מרובות, שימוש בסבונים קשים או לחות נמוכה;
- שינויים הורמונליים: גיל ההתבגרות, וסת, הריון, תפקוד בלוטת התריס;
- לחץ נפשי: חרדה, עייפות או עומס רגשי עלולים לגרום להתפרצות או להחמרה;
- זיהומים: זיהומים משניים חיידקיים (כמו Staphylococcus aureus), ויראליים (הרפס סימפלקס) או פטרייתיים;
- חום והזעה: התחממות יתר, אמבטיות חמות או זיעה שנלכדת כנגד העור;
- גירויים מבגדים: צמר, בדים סינתטיים, כריות נוצות, חומרי ניקוי חזקים;
- תנאי אקלים: באקלים ממוזג התסמינים מחמירים לעיתים קרובות בחורף ומשתפרים בקיץ.
איך המחלה מתפתחת?
דרמטיטיס אטופית נגרמת משילוב מורכב של נטייה גנטית, תפקוד לא תקין של מערכת החיסון וחשיפה לסביבה. המנגנונים המרכזיים הם:
- רגישות יתר מסוג IgE: למרות שתפקיד המדויק לא ברור, לרוב יש רמות גבוהות של IgE ורגישות לאלרגנים. תאי לנגרהנס ותאי מאסט מעורבים בהפעלת התגובה הדלקתית דרך קשירת IgE;
- פגיעה במחסום העורי: בעקבות מוטציות בגנים כמו פילגרין וחוסר בליפידים, מה שמוביל לאובדן מים מהעור וחדירת אלרגנים;
- דלקת כרונית: הפעלה ממושכת של מערכת החיסון עם דומיננטיות של תאי Th2 גורמת לדלקת וגרד מתמשכים;
- מסלולים נוירואימונולוגיים: הגרד והגירוד מחזקים את מעגל הדלקת דרך איתותים עצביים וחיסוניים.
איך המחלה נראית?
המאפיינים הבולטים של AD הם גרד עז, יובש (קסרוזיס), פריחות אקזמטיות ועור עבה ומחוספס (ליכניפיקציה). המחלה עוברת שלבים חריפים, תת-חריפים וכרוניים, עם תסמינים שונים בכל שלב.
שלב חריף:
- כתמים ורבדים אדמדמים עם גבולות לא ברורים;
- הפרשה, שלפוחיות וקרומים;
- נפיחות ובצקות באזור הפגוע;
- סימני גרד וזיהומים משניים עם פצעים מוגלתיים (לעיתים Staphylococcus aureus);
- מעורבות עור מקומית או מפושטת.
שלב כרוני:
- ליכניפיקציה: עור עבה עם קווי עור מודגשים בעקבות גירודים חוזרים;
- היפרפיגמנטציה וסדקים: בעיקר בידיים, בכפות הרגליים, באצבעות ובכפות הידיים;
- פפולות קטנות סביב זקיקי השיער;
- אובדן גבות צדדיות, כהות בעפעפיים וקווי דני-מורגן מתחת לעיניים;
- דרמוגרפיזם לבן: קו לבן שנוצר לאחר שפשוף העור, בעקבות כיווץ כלי דם.
מאפיינים לפי גיל
תינוקות (0–2 שנים):
לעיתים קרובות מתבטאת במחלה עורית קשה שמתחילה מוקדם, עם אדמומיות, נפיחות, שלפוחיות, קרומים וסדקים. האזורים השכיחים הם הפנים (למעט השפתיים) והמשטחים הפושטים של הגפיים. אלרגיה למזון רלוונטית במיעוט ואין להניח שהיא קיימת.
ילדים (2–12 שנים):
הנגעים הופכים ליותר כרוניים עם רבדים מלוכננים, סימני גרד וארוזיות. לרוב מופיעים בקפלי המרפקים והברכיים, כמו גם בצוואר ובפרקי הידיים.
מתבגרים ומבוגרים:
המחלה נוטה להיות כרונית וחוזרת, לעיתים מופעלת על ידי לחץ נפשי או שינויים הורמונליים. הנגעים יכולים להיות מפושטים או מופיעים באזורים טיפוסיים כמו קפלי המרפקים, הפנים, הצוואר והגפיים העליונות. ההחמרות באות לידי ביטוי בפפולות, לוחות עם קרומים, סדקים ופצעים מוגלתיים עם ליכניפיקציה. ישנם מקרים בהם הנגעים דומים לפרוריגו נודולריס.
סיבוכים של דרמטיטיס אטופית
למרות שדרמטיטיס אטופית אינה מסכנת חיים, היא עלולה לגרום לסיבוכים שמשפיעים משמעותית על איכות החיים:
- זיהום חיידקי משני: לרוב בעקבות גירוד, בעיקר על ידי Staphylococcus aureus, שגורם לאימפטיגיניזציה, לקרומים ולארוזיות מפרישות;
- תפרחת וריצליפורמית על שם קפושי: סיבוך נדיר וחמור שנגרם על ידי וירוס ההרפס סימפלקס, עם פריחה ווסיקולופוסטולרית מפושטת, חום ונפיחות בלוטות;
- הפרעות שינה: בגלל הגרד המתמיד, בעיקר בלילה;
- מצוקה נפשית וחברתית: ירידה בביטחון העצמי, חרדה או דיכאון בגלל הנגעים הנראים לעין והתסמינים הכרוניים;
- התקדמות למחלות אטופיות נוספות: עד 50% מהילדים עלולים לפתח דלקת ריריות אף אלרגית או אסתמה (“מצעד האטופיה”).
אבחון
האבחון של דרמטיטיס אטופית מבוסס בעיקר על ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית. המאפיינים הטיפוסיים הם:
- תחילת המחלה בילדות או תינוקות;
- מהלך כרוני עם התקפים חוזרים של נגעים אקזמטיים מגרדים;
- התפלגות אופיינית לפי גיל;
- היסטוריה משפחתית של מחלות אטופיות;
- דרמוגרפיזם לבן וליכניפיקציה;
- רמות IgE גבוהות בדם (במקרים רבים, אך לא בכולם).
כלים אבחוניים נוספים:
- משטחי עור: לזיהוי נשאות של Staphylococcus aureus באף או בעור;
- תרבית ויראלית: במקרה של חשד לאקזמה הרפטית (הרפס סימפלקס);
- בדיקות אלרגיה: לא שגרתיות; בדיקת דקירה או בדיקות IgE ספציפיות רק כאשר האנמנזה מרמזת על אלרגן;
- בדיקות אתגר במזון: במקרים שבהם יש חשד שהמזון מעורר את התסמינים, תחת פיקוח רפואי;
- בדיקה היסטולוגית (נדירה): במקרים לא ברורים; מראה אופייני כולל ספונגיוזיס, אקנתוזיס, חדירת לימפוציטים ותאי מאסט;
- בדיקות סרולוגיות: RAST לזיהוי נוגדני IgE ספציפיים לאלרגנים.
טיפול
הטיפול בדרמטיטיס אטופית הוא רב-תחומי ואישי. המטרה היא להפחית דלקת וגרד, לשקם את מחסום העור, למנוע התקפים ולטפל במחלות נלוות.
מרכיבי הטיפול העיקריים:
- תזונה: הימנעות רק במקרה של אלרגיה מאומתת ורלוונטית למזון—לא שגרתי;
- שליטה בסביבה: הימנעות מגורמים ידועים כמו אבק, חיות מחמד, חום ובדים;
- טיפול מקומי: משחות לחות כבסיס, בתוספת סטרואידים מקומיים ומעכבי קלצינורין (טקרולימוס, פימקרולימוס), וחומרים חדשים כגון רופלומילסט, רוקסוליטיניב, או טפינרוף;
- טיפול מערכתית: למחלה בינונית עד קשה שאינה נשלטת בטיפול מקומי—פוטותרפיה, ביולוגיים (דופילומאב, tralokinumab, lebrikizumab, nemolizumab), ומעכבי JAK פומיים או מדכאי חיסון נבחרים תחת השגחת מומחה; סטרואידים דרך הפה ואנטיהיסטמינים אינם טיפול שגרתי;
- זיהום משני: אנטיביוטיקה רק לעור מזוהם קלינית, לא לשימוש שגרתי בחומרי חיטוי;
- טיפול משלים: פסיכותרפיה להתמודדות עם התלקחויות הקשורות ללחץ נפשי, חינוך למטופל ולמשפחה ותמיכה.
תחזית
התחזית לטווח הארוך משתנה מאדם לאדם:
- בילדים רבים התסמינים משתפרים משמעותית או נעלמים בגיל ההתבגרות;
- בהתבגרות ההחמרות עשויות להיות קשות יותר, אך ניתן לנהל אותן עם טיפול עקבי;
- במבוגרים המחלה לרוב כרונית עם תקופות רמיסיה והחמרה, ולעיתים קיימת מחלה אטופית נוספת;
- אסתמה או דלקת רירית אף אלרגית מתפתחות ב-30–50% מהחולים.
אבחנה מבדלת
יש לשלול מחלות שיכולות להיראות כמו דרמטיטיס אטופית, כגון:
- דרמטיטיס סבוראית;
- דרמטיטיס מגע (אלרגית או מגרה);
- פסוריאזיס;
- אקזמה נומולרית;
- דרמטופיטוזיס (טינה);
- לימפומה של תאי T בעור (בשלבים מוקדמים);
- גנודרמטוזות (כמו תסמונת ויסקוט-אלדריך, אקרודרמטיטיס אנטרופתית);
- מחלות מערכתיות עם ביטויים עוריים (כמו צליאק, גלוקגוןומה, היסטיוציטוזיס X).
מניעה
המניעה מתמקדת בטיפוח העור, הימנעות מאלרגנים ושמירה על הבריאות:
- שימוש יומיומי בתכשירים מרככי עור לשמירת הלחות;
- הגבלת שימוש במים חמים וסבון, העדפת חומרי ניקוי עדינים;
- הימנעות מגורמים מעוררים אישיים מאומתים, ולא ממזונות באופן כללי;
- לבישת בגדים נושמים ולא מגרדים (עדיף כותנה);
- טיפול במחלות נלוות (אסתמה, דלקת רירית אף, הפרעות במערכת העיכול);
- חינוך המטופל והמשפחה להקפדה על הטיפול ולהפחתת חרדה;
- מעקב סדיר אצל רופאי עור או אלרגולוגים לזיהוי מוקדם של התקפים ותכנון טיפול ארוך טווח.
דרמטיטיס אטופית היא מחלה כרונית וחוזרת ואין לה ריפוי סופי, אך עם טיפול עקבי וחינוך ניתן להשיג שליטה משמעותית במחלה, עם פחות התלקחויות ופחות השפעה על הבריאות הגופנית והנפשית.
לפניות בנושא זכויות יוצרים על תמונה בדף זה: mail@skinai.pro. אין לעשות שימוש חוזר בתמונות ללא רשות, אלא אם צוין בדף זה רישיון פתוח.
סקירה רפואית
רופאת עור מוסמכת מטעם מועצת המומחים · עמיתה של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה (FAAD)