יבלת בכף הרגל (ICD-10: B07) ⚠️

יבלת כף הרגל (Verruca Plantaris): גידול ויראלי נפוץ בכף הרגל

סקירה כללית

יבלות כף הרגל, המכונות גם verruca plantaris, הן גידולים עוריים שפירים שמקורם ויראלי, ונוטים להתפתח בעיקר באזורים שנושאים משקל בכפות הרגליים. הן נגרמות על ידי זנים מסוימים של נגיף הפפילומה האנושי (HPV) ומאובחנות בעיקר בקרב ילדים ובני נוער, כשהן משפיעות על עד 10% מהאוכלוסייה הזו. יבלות אלו מאופיינות במיקום עמוק, פני שטח מקורננים ועמידות לטיפול המופיעה לעיתים קרובות, במיוחד בקרב מבוגרים.

יבלות כף הרגל מופיעות לרוב בנפרד, אך יכולות להופיע גם בקבוצות או להתמזג לנגעים גדולים במראה פסיפסי. בגלל הלחץ שנוצר בזמן ההליכה, הן נוטות לגדול פנימה ולא החוצה, מה שגורם לכאב בעת הליכה או עמידה ממושכת. זה מבדל אותן מיבלות במקומות אחרים בגוף, שלרוב אינן גורמות לתסמינים.

גורמים מקדימים והעברת ה-HPV

הגורם המרכזי לייבלות כף הרגל הוא זיהום בנגיף הפפילומה האנושי (HPV), בדרך כלל מסוגים בעלי סיכון נמוך כמו HPV 1, 2, 4 או 57. למרות שהנגיף נפוץ מאוד ברחבי העולם (עד 90% מהמבוגרים עלולים לשאת אותו), רק חלק מהאנשים מפתחים יבלות נראות לעין, מה שמצביע על חשיבותם של גורמים נוספים שמקדימים את הופעת הנגעים.

הגורמים האלה כוללים:

  • חשיפה ל-HPV דרך מגע ישיר או משטח מזוהם: הליכה יחפה במקלחות ציבוריות, בחדרי הלבשה, בחדרי כושר וסביב בריכות שחייה היא הדרך הקלאסית;
  • כניסה דרך סדקים זעירים בעור: קרעים זעירים שנגרמים מהליכה יחפה, נעליים צמודות או פעילות גופנית מאומצת מאפשרים לנגיף להיכנס;
  • עור מרוכך: כפות רגליים שנשארות לחות בתוך נעליים, או עור שהתרכך עקב חשיפה ממושכת ללחות, מאפשרים לנגיף לחדור ביתר קלות;
  • דיכוי חיסוני: טיפול מדכא חיסון, זיהום ב-HIV או השתלת איברים הופכים יבלות פלנטריות לרבות יותר ולפחות ניתנות לסילוק באופן משמעותי;
  • אוטואינוקולציה: חיטוט ביבלת, או גילוח ושיוף שלה, מפיצים את הנגיף לעור סמוך ועלולים ליצור את התבנית המוזאיקית של יבלות זעירות רבות.

ההדבקה מתרחשת דרך מגע ישיר עם חלקיקי הנגיף בעור או בעקיפין דרך מגע עם משטחים מזוהמים. הנגיף חודר דרך פציעות קטנות בעור ומתמקם בשכבה הבסיסית של האפידרמיס, שם הוא גורם להתרבות לא תקינה של תאי הקרטינוציטים.

אבחון יבלות כף הרגל

האבחון מבוסס על בדיקה קלינית, תוך התחשבות במראה הנגע, מיקומו ותסמיני המטופל. בשל שכבת הקרטין העבה והלחץ שמופעל מהמשקל, יבלות כף הרגל עלולות להידמות לעור קשה או יבלות לחץ.

כלים נוספים לאבחון כוללים:

  • דרמטוסקופיה: מאפשרת זיהוי דפוסי כלי דם אופייניים ופקקי קרטין;
  • בדיקת DNA של HPV: אינה נחוצה ליבלות פלנטריות חוזרות או לא טיפוסיות; תת-הסוג של הנגיף אינו משנה את הטיפול;
  • בדיקה היסטולוגית: מבוצעת במקרה של חשד לממאירות או לאישור האבחנה בנגעים עקשניים.

תסמינים ומאפיינים קליניים

יבלות כף הרגל מופיעות כנגעים שטוחים או מעט מורמים עם פני שטח מחוספסים ומעובים, ולעיתים עם פקק קרטיני במרכז. הן גדלות לרוב פנימה בגלל הלחץ בזמן עמידה והליכה.

מאפיינים קליניים נוספים:

  • מיקום: כפות הרגליים, בעיקר באזורים שנושאים משקל כמו העקב או קידמת כף הרגל;
  • גודל: בדרך כלל בין 2 ל-5 מ”מ בקוטר; נגעים גדולים יותר נוצרים מאיחוד של מספר יבלות;
  • פני שטח: מחוספסים, עם פפילות דקות או רצועות פפילריות, לעיתים עם כלי דם טרומבוטיים גלויים;
  • צבע: בגוון עור, חיוור או אפור, תלוי בתכולת הקרטין ובגיל הנגע;
  • שוליים: מוגדרים היטב עם גבול מקורנן שמפריד בין הנגע לעור הבריא;
  • תסמינים: כאב או רגישות בעת הליכה, רגישות ללחץ, ותחושת עקצוץ או אי נוחות.

תיאור דרמטוסקופי

דרמטוסקופיה היא כלי חשוב להבדיל בין יבלות כף הרגל לנגעים קרטוטיים אחרים. ממצאים טיפוסיים כוללים:

  • דפוס “ביצי צפרדע”: פפילות מקובצות, כל אחת מוקפת בטבעת לבנה של קרטין ומכילה נקודה אדומה או שחורה במרכז (לולאת כלי דם או כלי דם טרומבוטי);
  • נקודות אדומות או שחורות זעירות: נימים פקוקים, הממצא החיובי השימושי ביותר, ומה שנותר לאחר גירוד הקרטין שמעליהם;
  • הפרעה בקווי העור התקינים: יבלת פלנטרית דוחפת את רכסי הדרמטוגליפים הצידה, ואילו קאלוס או יבלת קשה משאירים אותם רצים על פני הנגע. זו הדרך השימושית ביותר להבדיל ביניהם;
  • אזורים צהבהבים ללא מבנה ברור: נגרמים מהיפרקרטוזיס בעקבות הלחץ שנוצר בזמן נשיאת משקל.

מאפיינים אלה מסייעים להבדיל בין יבלות כף הרגל ליבלות לחץ, לעור קשה, קרטוזות סבוריות ונגעים פיגמנטיים.

אבחנות מבדלות

יש להבדיל בין יבלות כף הרגל לנגעים אחרים בכפות הרגליים, שכן המראה שלהן יכול להיות דומה למספר מצבים נפוצים ופחות נפוצים. אבחנות מבדלות חשובות הן:

  • יבלות לחץ (Clavus): ליבה מרכזית מוקפת בקרטין; חסרות נקודות כלי דם ורגישות פחותה ללחץ צדדי;
  • עור קשה (Callus): עיבוי מפושט של שכבת הקרטין ללא כלי דם מרכזיים או כאב בלחץ אנכי;
  • יבלת שטוחה: פני שטח חלקים, קטנות יותר, בדרך כלל על הפנים או הידיים;
  • יבלת רגילה: מורמת יותר, עם פני שטח מחוספסים, בדרך כלל על הידיים או סביב הציפורניים;
  • דרמטופיברומה: נגע קשה, כהה עם “סימן שקיעה” כשמפעילים לחץ צדדי;
  • נבוס פיגמנטי: נגע יציב, סימטרי; ייתכן צורך בביופסיה אם מתרחשים שינויים;
  • מולוסקום קונטגיוזום: פפולות מרכזיות עם שקעים ועם מראה פנינתי, נפוץ יותר בילדים;
  • מלנומה אמלאנטית: נדירה, אך יש לשלול במקרים של שינויים מהירים או נגעים לא טיפוסיים בכף הרגל.

סיכונים ומשמעויות קליניות

יבלות כף הרגל נחשבות ללא ממאירות ואינן נושאות סיכון אונקוגני מהותי במצבים רגילים. עם זאת, ישנם מצבים קליניים שבהם יש צורך במעקב צמוד יותר, במיוחד כאשר:

  • הנגע משתנה במהירות בצורתו, בצבעו או במרקמו;
  • הכאב מחמיר או מופיע דימום ללא טראומה;
  • היבלת חוזרת במהירות לאחר הסרה או מתפשטת לאזורים סמוכים;
  • המטופל סובל מחולשת מערכת החיסון.

חששות נוספים כוללים:

  • אי נוחות פיזית: כאב בהליכה או בפעילות גופנית עלול להפחית את התנועה ולהשפיע על איכות החיים;
  • פציעה ודימום: לחץ מתמיד מעלה את הסיכון לפציעות עור וזיהומים משניים;
  • לחץ נפשי: נראות הנגעים, במיוחד כאשר הם רבים, עלולה לגרום לבושה או חוסר נוחות;
  • תפקוד חיסוני לקוי: נגעים מרובים או עקשניים עשויים להעיד על ירידה בשליטה החיסונית על זיהום ה-HPV.

אסטרטגיות: מעקב וניהול קליני

כאשר יבלות כף הרגל אינן גורמות לתסמינים ואינן מפריעות להליכה, סביר להשאירן ללא התערבות, ואין צורך בלוח זמנים קבוע של סקר דרמטולוגי. רבות מהן חולפות עם הזמן, וטיפול בכף הרגל לעיתים קרובות אינו נוח ואטי.

יש לפנות לדרמטולוג במהירות אם:

  • הנגעים הופכים לכאובים, מתכייבים או מתרבים;
  • מתרחשת פציעה, דימום או זיהום חוזר באזור היבלת;
  • המטופל מדוכא חיסונית או עם היסטוריה של ממאירות עור;
  • היבלת מפריעה להליכה, לעבודה או גורמת למצוקה נפשית.

במקרים כאלה יקבע הרופא האם לבצע הסרה או להמשיך במעקב. אין צורך בתיעוד צילום שגרתי ובמיפוי נגעים עבור יבלות כף הרגל.

טיפול ביבלות כף הרגל

בחירת הטיפול תלויה בגודל הנגע, מספרו, מיקומו, גיל המטופל והכאב. חשוב לדעת מראש שיבלות פלנטריות הן העמידות ביותר לטיפול מבין היבלות השכיחות, שלעיתים קרובות נדרשים כמה קורסי טיפול, ושעצם הטיפול יכול להיות כואב על משטח נושא משקל. האפשרויות המבוססות הן:

  • חומצה סליצילית טופיקלית: הבחירה הראשונה המקובלת. מרוחה מדי יום במשך שבועות עד חודשים, לאחר השריית כף הרגל והסרת חלק מהעור הקשה, היא דורשת בעיקר התמדה;
  • קריותרפיה: הקפאה בנייטרוגן נוזלי, חוזרת כל שבועיים עד שלושה שבועות. יעילה אך מכאיבה אחר כך, וזה חשוב בסוליה שצריך ללכת עליה;
  • תצפית: בהחלט סבירה עבור יבלת שאינה מכאיבה, מאחר שרבות מהן חולפות ללא טיפול;
  • לייזר, ניתוח בתדר רדיו או אלקטרוקואגולציה: מיועדים רק למקרים עקשניים נבחרים, אינם אפשרויות קו ראשון מועדפות. צלקת באזור נושא משקל של הסוליה עלולה לכאוב יותר, ולמשך זמן ארוך יותר, מאשר היבלת עצמה;
  • כריתה כירורגית: שמורה לספק אבחנתי. מומלץ לבצע בדיקה היסטולוגית לכל נגע שמוסר.

מטופלים עם סוכרת, נוירופתיה פריפרית או הפרעה בזרימת הדם בכפות הרגליים לא צריכים להשתמש בטיפולים הרסניים או בתכשירי חומצה חזקים ללא השגחה, ומוטב שייבדקו בידי קלינאי בעל ניסיון בטיפול בכף הרגל: פצע קטן שנגרם לעצמו בכף רגל עם תחושה מופחתת או אספקת דם ירודה עלול להפוך לכיב חמור.

טיפול עצמי אינו מומלץ בגלל הסיכון להסרה לא מלאה, זיהום, דימום וקושי להבדיל בין גידול שפיר לממאיר.

מניעת יבלות כף הרגל

מניעה יעילה של יבלות כף הרגל כוללת הגנה על העור, שליטה על החשיפה ל-HPV ושמירה על מערכת חיסון תקינה. צעדים חשובים הם:

  • נעילת נעלי מגן: במיוחד במקלחות ציבוריות, חדרי הלבשה ובריכות;
  • שמירה על היגיינת הרגליים: לשטוף ולייבש היטב, להחליף גרביים באופן קבוע;
  • חיטוי פריטים אישיים: לא לשתף מגבות, נעליים או מספרי ציפורניים;
  • הימנעות מפציעות: לבחור נעליים מתאימות ולהשתמש במדרסים במידת הצורך;
  • לא לחטט בנגעים, לחתוך אותם או לגלח אותם, משום שזה מפיץ את הנגיף על פני הסוליה ומעלה את הסיכון לזיהום;
  • כיסוי יבלת בפלסטר עמיד למים בעת שחייה או מקלחות משותפות, ולא ללכת יחפים במקומות אלה.

עם תשומת לב מוקדמת, טיפולים בטוחים וטיפול מונע, ניתן לשלוט ביעילות על יבלות כף הרגל — להפחית את הסיכון להישנות, אי הנוחות והעברת הנגיף.

מודאגים ממצב עור כלשהו?
בדקו את העור שלכם עכשיו

לפניות בנושא זכויות יוצרים על תמונה בדף זה: mail@skinai.pro. אין לעשות שימוש חוזר בתמונות ללא רשות, אלא אם צוין בדף זה רישיון פתוח.

ד״ר מדלן סוואש, רופאת עור מוסמכת מטעם מועצת המומחים, בחלוק לבן

סקירה רפואית

Madeleine Sowash, MD, FAAD

רופאת עור מוסמכת מטעם מועצת המומחים · עמיתה של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה (FAAD)

נסקר בתאריך . הסקירה הרפואית מתייחסת לדיוק המידע בדף הזה. היא אינה מהווה גיבוי לשום תוצאה פרטנית, ואינה יוצרת יחסי רופא–מטופל.