אקזמה (ICD-10: L30.9) 🚨

אקזמה: מחלת עור דלקתית כרונית במגוון צורות קליניות

סקירה כללית

אקזמה היא מחלת עור דלקתית שאינה מדבקת, שמתבטאת בגרד עז, אדמומיות, קילופים ושלל פריחות שיכולות להופיע בצורת שלפוחיות, קרומים או פלקות עבות ומחוספסות. האקזמה יכולה להופיע בצורות חדות או כרוניות ולעיתים מתנהלת במחזורים עם החמרות עונתיות – מחמירה בחורף ומשתפרת בקיץ.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל ואינה מועברת במגע. היא נגרמת בדרך כלל משילוב של גורמים גנטיים, חיסוניים, סביבתיים ואורח חיים. אקזמה היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפנייה לרופאי עור ברחבי העולם.

גורמים וסיכונים

האקזמה מתפתחת כתוצאה משילוב של כמה גורמים. לרוב יש נטייה תורשתית לרגישות יתר (אטופיה), אך היא יכולה להיגרם גם מגירויים חיצוניים, מחסום עור פגוע או חוסר איזון במערכת החיסון.

גורמים עיקריים:

• נטייה גנטית (כמו היסטוריה משפחתית של אקזמה, אסטמה או אלרגיות);
• פגיעה בתפקוד מחסום העור;
• חוסר איזון בתגובה החיסונית ופעילות דלקתית מוגברת.

גורמים משניים וחיצוניים:

• לחץ כרוני ומתח נפשי;
• חומרים מגרים בעבודה או בבית, כגון דטרגנטים, ממסים ועבודה רטובה תכופה;
• מחסום עור פגוע, עקב יובש, רחצה מרובה או גירוד;
• הזעה מוגברת;
• ורידים נפוחים והפרעות במחזור הדם;
• קולוניזציה של עור שכבר נפגע על ידי חיידקים, שעלולה להוביל להתלקחות;
• חשיפה לכימיקלים ביתיים, בשמים, קוסמטיקה או תכשירים מקומיים לא מתאימים.

סיווג קליני של אקזמה

אקזמה מחולקת למספר סוגים בהתאם לסיבה, המאפיינים הקליניים והמיקום על הגוף. לכל סוג יש טריגרים ודפוס התפתחות משלו. הסוגים הנפוצים הם:

• אקזמה אמיתית (אידיופתית)
• אקזמה סבוראית
• אקזמה דישידרוטית
• אקזמה מיקרוביאלית
• אקזמה היפוסטטית (ורידית)
• אקזמה תעסוקתית
• אקזמה של ילדים (תינוקית)

אקזמה אמיתית (אידיופתית)

• מאופיינת בפצעים דלקתיים סימטריים עם גבולות לא ברורים;
• כוללת שלפוחיות, נזילות נוזלים, שחיקות, קרומים וקילופים;
• גרד ותחושת צריבה חזקים;
• בדרך כלל מתחילה בהפנים והידיים ומתפשטת לאזורים אחרים בגוף;
• בצורות כרוניות העור נעשה עבה, מחוספס וסדוק.

אקזמה סבוראית

• מתרחשת בעיקר אצל אנשים עם עור שומני ובלוטות חלב פעילות מדי;
• פוגעת בעיקר בקרקפת, מאחורי האוזניים, בפנים (קפלי האף והלחיים), בצוואר ובחלק העליון של החזה;
• הפצעים נראים ככתמים צהבהבים-ורודים, עם קרומים וקילופים שומניים על עור אדמומי;
• הקרקפת עשויה להיות עם שיער דביק, נוזלים וקרומים שומניים;
• גרד נפוץ, בעיקר במקומות שבהם העור מתקפל.

אקזמה דישידרוטית

• פוגעת בעיקר בכפות הידיים, כפות הרגליים והצדדים של האצבעות;
• נגרמת לעיתים מאלרגיות, מתח נפשי או שינויים עונתיים (בעיקר באביב ובקיץ);
• שלפוחיות קטנות, עמוקות ובהירות, שמתפתחות לשחיקות עם קילופים ותחושת אי נוחות;
• תחושת צריבה וכאב עשויות להופיע בזמן ההחמרה;
• נפוצה בעיקר במבוגרים מתחת לגיל 40, נדירה אצל ילדים.

אקזמה נומולרית (דיסקואידית)

• מאופיינת בפלקות עגולות או אליפטיות שדומות למטבעות (ומכאן השם “נומולרית”);
• הפצעים יכולים להיות מנוזלים או יבשים ולרוב מגרדים מאוד;
• פוגעת בעיקר בשוקיים, זרועות אחוריות וכפות הידיים;
• לעיתים מופעלת על ידי עור יבש, עקיצות חרקים, אלרגיה לניקל או מחזור דם לקוי;
• נפוצה יותר בקרב גברים, בעיקר בגילאים הביניים והמבוגרים.

אקזמה מיקרוביאלית

• מתפתחת כאשר העור הופך לרגיש במיוחד לאנטיגנים של חיידקים (כמו סטפילוקוקוס או סטרפטוקוקוס);
• לעיתים מופיעה סביב פצעים כרוניים, כיבים או ורידים נפוחים;
• הפצעים בעלי גבולות ברורים, קרומים מוגלתיים ואזורים לחים מתחת;
• גרד חזק, והפצעים עלולים להתפשט אם לא מטופלים;
• נוטה להופיע על עור שכבר נפגע מפצע, כיב או דרמטיטיס ממושכת.

אקזמה היפוסטטית (ורידית)

• קשורה לאי ספיקת ורידים, ורידים נפוחים, כשל לבבי או כלייתי, השמנת יתר או סוכרת;
• פוגעת בעיקר בשוקיים וקרסוליים;
• החולים מדווחים על תחושת כבדות, כאב, נפיחות ואדמומיות;
• מתפתחים קרומים נוזליים-מוגלתיים על עור דלקתי ונפוח;
• לעיתים מסתבכת בזיהום משני או כיבים.

אבחון

ברוב המקרים האקזמה מאובחנת על ידי רופא עור לפי המראה וההיסטוריה. במקרים מורכבים או כרוניים נעזרים בבדיקות נוספות כדי לזהות את הגורמים ולהוציא מחלות עור אחרות.

שיטות אבחון:

• בדיקה קלינית: דפוס הפצעים, התפוצה וההיסטוריה;
• בדיקות אלרגיה: טסטים מדבקים או דקירות עור אינם בדיקות שגרתיות. משתמשים בהם כאשר האנמנזה מצביעה על דרמטיטיס אלרגית ממגע או על טריגר אלרגי ספציפי אחר;
• בדיקות דם: לא שגרתיות. IgE, ספירת אאוזינופילים או סמנים דלקתיים נבדקים רק כאשר האנמנזה מעלה שאלה ספציפית;
• בדיקה מיקרוסקופית: בדיקת KOH לשלול זיהום פטרייתי;
• גירודים ותרביות עור: במקרה של חשד לאקזמה מיקרוביאלית;
• ביופסיה: במקרים לא ברורים להבדיל מפסוריאזיס, לימפומה עורית או דרמטיטיס הרפטיפורמית.

אבחנה מבדלת

מחלות שיכולות להיראות דומות לאקזמה כוללות:

• דרמטיטיס אלרגית במגע;
• דרמטיטיס אטופית;
• פסוריאזיס (במיוחד הצורות ההפוכות או הטיפותיות);
• דרמטיטיס סבוראית;
• סרפדת או זיהומים פטרייתיים (טינאה);
• תגובות לתרופות (טוקסיקודרמה);
• פיאודרמה ואימפטיגו (בעיקר באקזמה מיקרוביאלית).

טיפול

הטיפול באקזמה כולל גישה מקיפה שמתמקדת בשליטה בדלקת, הקלה על הגרד, שיקום מחסום העור והימנעות מטריגרים. רופא העור מתכנן טיפול מותאם לסוג וחומרת המחלה.

עקרונות טיפול מרכזיים:

• טיפול מקומי: קרמים ומרככים, בשימוש נדיב ובאופן יומיומי, הם הבסיס; קורטיקוסטרואידים מקומיים או מעכבי קלצינורין שולטים בדלקת פעילה. אין שימוש שגרתי באנטיספטיים;
• טיפול מערכתית (במקרים מתאימים): אנטיביוטיקה רק כאשר יש עדות קלינית לזיהום, ולא עבור קולוניזציה. בדרך כלל נמנעים מקורטיקוסטרואידים מערכתיים לטיפול שגרתי; מחלה קשה או עמידה מטופלת בפוטותרפיה או בטיפול מערכתי ממוקד תחת טיפול מומחה;
• טיפול פיזיקלי: פוטותרפיה, הניתנת במרפאה, למחלה מפושטת או עמידה לטיפול;
• זיהוי והסרת טריגרים: הימנעות מאלרגנים, תמיכה נפשית, טיפול במצבים רקעיים שמניעים את העור, כמו מחלה ורידית ברגליים;
• תזונה ואורח חיים: לבוש נעים לעור, שתייה מספקת ומריחת לחות סדירה. באופן כללי לא מומלצת הימנעות ממזונות, והיא נשקלת רק כאשר יש התוויה ספציפית לבדוק אלרגיה למזון;
• שימוש מושכל בקוסמטיקה רפואית: תכשירי ניקוי עם pH מאוזן, תכשירים ללא ריח, קרמים לשיקום מחסום העור.

מניעה

למרות שלא תמיד ניתן למנוע אקזמה, אפשר להפחית את ההחמרות והחזרות על ידי:

• שמירה על שגרת טיפוח קבועה והרטבה יומיומית;
• שימוש במוצרים שאינם מגרדים והיפואלרגניים;
• הגנה מפני פגיעות, שטיפות מופרזות ותנאי סביבה קיצוניים;
• הימנעות מאלרגנים וטריגרים שזוהו בבדיקות;
• ניהול גורמים מחמירים כגון מתח, חשיפה לחומרים מגרים וזיהום כאשר הם קיימים;
• לבישת בגדים מכותנה והימנעות מבדים סינתטיים או צמר ישירות על העור;
• הגבלת מקלחות חמות ושימוש בתכשירי ניקוי עדינים;
• פנייה מהירה לייעוץ רפואי במקרה של תסמינים חדשים או החמרה.

לסיכום

אקזמה היא קבוצה מגוונת של מחלות עור דלקתיות עם סיבות ותסמינים משתנים. למרות שמדובר במחלה כרונית שיכולה לחזור, רוב הסוגים ניתנים לניהול טוב עם טיפול מותאם, התערבות מוקדמת וטיפוח שוטף של העור. עם חינוך נכון, הימנעות מטריגרים ותמיכה רפואית מתאימה, אפשר להשיג שליטה ארוכת טווח ושיפור משמעותי באיכות החיים.