דרמטופיברומה (ICD-10: D23) 💚

דרמטופיברומה

דרמטופיברומה (המכונה גם פיברומה של העור או היסטיוציטומה פיברוטית שפירה) היא גידול שפיר שמקורו ברקמת החיבור. היא מתאפיינת בגוש קשה וקומפקטי שיכול לבלוט מעל פני העור או להימצא כגוש צפוף בתוך הדרמיס. דרמטופיברומות הן בדרך כלל גידולים שנרכשים במהלך החיים, והן נדירות מאוד אצל תינוקות וילדים. לרוב הן מופיעות אצל אנשים מעל גיל 25-30. הופעה של מספר דרמטופיברומות בו זמנית היא נדירה, למעט במקרים של מחלות מערכתיות ספציפיות, תסמונות תורשתיות או מצבים כמו זיהום HIV. דרמטופיברומות נפוצות יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

גורמים שמעלים סיכון

הסיבה המדויקת להיווצרות דרמטופיברומות עדיין לא ברורה במלואה, אך זוהו כמה גורמים שעשויים לתרום להיווצרות הגידולים השפירים האלה. גורמים אלה מגדילים את הסיכוי להיווצרות דרמטופיברומה או משפיעים על קצב הגדילה שלה:

• מין נקבי: דרמטופיברומות נפוצות יותר אצל נשים, אך יכולות להופיע גם אצל גברים.
• פגיעה בעור: טראומה לעור, פציעות זעירות או עקיצות חרקים הם טריגרים נפוצים להיווצרות דרמטופיברומות, שכן הן לרוב מופיעות במקום שבו הייתה פגיעה קודמת.
• גורמים גנטיים: במקרים מסוימים, יש תורשה שמשפיעה על הופעת דרמטופיברומות, מה שמרמז על נטייה גנטית לגידולים שפירים אלה.

אבחון

האבחון של דרמטופיברומה מתבצע בעיקר באמצעות בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה פיזית של הגידול ובדיקת דרמטוסקופיה להערכת מאפייניו. אם יש חשד שהגידול עלול להיות ממאיר או מתפתח במהירות, ניתן לבצע ביופסיה כדי לאשר את האבחנה ולשלול מצבים אחרים.

תסמינים

מבחינה ויזואלית, דרמטופיברומות נראות כגידולים מעט שקועים או חצי-כדוריים, בדרך כלל סימטריים (בצורה אליפטית או עגולה). במקרים מסוימים, הגידול יכול להיות בצורת ספינדל. פני השטח של הדרמטופיברומה בדרך כלל חלקים, ולעיתים דפוס העור נעדר במרכז. לעיתים נדירות יותר ניתן לראות מראה גבשושי קטן או קילוף קל.

הגבולות של הדרמטופיברומה יכולים להיות ברורים ומוגדרים היטב (כמו בגידולים חצי-כדוריים) או פחות ברורים (במיוחד כשמדובר בגידול שטוח או מעט שקוע). צבע הגידול נע בין צבע עור רגיל לגוונים של אפור או חום, כשהפיגמנטציה אינה אחידה. בדרך כלל הצבע מתגבר בהדרגה מהמרכז אל הקצוות, כשהמרכז בדרך כלל בהיר יותר וההיקף כהה יותר. בדרמטופיברומות גדולות ניתן לראות שונות בצבע לאורך כל הגידול, כולל אזורים עם צבעים מרובים.

שיער בדרך כלל לא גדל במרכז הדרמטופיברומה, אך במקרים מסוימים עשויים לצמוח שערות קטנות בהיקף, בעיקר בגידולים גדולים יותר. דרמטופיברומות בדרך כלל לא גדולות מ-10 מ”מ בקוטר, והמרבית קטנות יותר. גידולים גדולים יותר נדירים ונקראים “דרמטופיברומות ענקיות”. גובה הגידולים החצי-כדוריים מעל העור נע בדרך כלל בין 5 ל-7 מ”מ.

בהרגשה, דרמטופיברומות נראות קשות וצפופות. תופעה אופיינית שנקראת “סימן הפוסה” מתבטאת בכך שכאשר לוחצים על העור שסביב הגידול, נוצר שקע במרכזו. בדרך כלל אין תסמינים סובייקטיביים הקשורים לדרמטופיברומות, אם כי לעיתים נדירות עלול להופיע גירוד קל.

דרמטופיברומות מופיעות בעיקר באזורי הגפיים התחתונות ובאזור חגורת הכתפיים, ומיקומים אחרים פחות שכיחים. בדרמטופיברומות ענקיות, המיקום השכיח ביותר הוא באזור הסקרו-גלוטיאלי (אזור הישבן).

תיאור דרמטוסקופי

בדיקת דרמטוסקופיה של דרמטופיברומות בדרך כלל מראה את המאפיינים הבאים:

• היפופיגמנטציה במרכז: אזור המרכז של הדרמטופיברומה נראה בדרך כלל בהיר יותר מהאזורים הסובבים.
• קווי מתאר לא סדירים במרכז: גבולות האזור המרכזי הבהיר עשויים להיות לא ברורים או בעלי צורה לא סדירה.
• אזור חום בהיר בהיקף: סביב המרכז נמצא לעיתים אזור חום בהיר.
• רשת פיגמנט עדינה: באזור ההיקפי ניתן לראות רשת פיגמנט דקה עם תאים קטנים.
• מעבר חלק לעור בריא: האזור ההיקפי משתלב בצורה חלקה עם העור הבריא סביבו, ללא גבולות חדים.
• מבנה אחיד ודקיק: בנקודת המפגש בין הגידול לעור הבריא ניתן לראות לעיתים מבנה רשת דק ומסודר.
• נוכחות נקודתית של כלי דם: לעיתים ניתן לראות כלי דם קטנים בגידול.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין דרמטופיברומות לגידולים אחרים בעור, כולל:

• נבוס פשוט
• נבוס פפילומטוטי
• קומדונים
• המנגיומה
• נבוס כחול
• נבוס דיספלסטי
• קרטואקנתומה
• קרצינומה של תאי בסיס
• מלנומה נודולרית
• דרמטופיברוסרקומה פרוטוברנס

סיכונים

דרמטופיברומות הן בדרך כלל שפירות ואינן מהוות סיכון משמעותי להפיכה לממאירות. לא צפוי שדרמטופיברומות יהפכו לגידולים ממאירים. שינויים בולטים במראה, הופעת כאב חדש או תסמינים חדשים מחייבים בדיקה מחודשת כדי לשלול גידול אחר.

מכיוון שדרמטופיברומות הן גידולים שפירים, לא צפויה התפתחות ממאירה; בכל מקרה של שינוי מדאיג יש לבדוק את המצב מחדש. דרמטופיברומות גדולות או כאלה שמשתנות במהירות במראה שלהן דורשות מעקב צמוד אחר סימני חשד לממאירות.

מה עושים?

אם אין שינויים במראה הדרמטופיברומה ואין תסמינים כמו כאב או אי נוחות, בדרך כלל מספיק לעקוב בעצמכם. מומלץ לבצע בדיקה שנתית, ואם הגידול במקום שקשה לראותו, כדאי לקבל עזרה מאחרים. אם הדרמטופיברומה נפגעת, משתנה במראה או מופיעים תחושות חדשות, חשוב לפנות לרופא עור או אונקולוג.

הרופא יחליט אם יש צורך במעקב רציף או בהסרה כירורגית. דרמטופיברומות שנמצאות במגע מתמיד עם בגדים, תכשיטים או פעילות מקצועית מסוימת, כדאי לשקול להסירן כדי למנוע פגיעות חוזרות.

תיעוד צילום של הגידול יכול לעזור במעקב אחר שינויים לאורך זמן. אנשים עם מספר גידולים בעור, כולל דרמטופיברומות, מומלץ שיבדקו אצל רופא עור או אונקולוג לפחות פעמיים בשנה (בדרך כלל לפני ואחרי הקיץ). מומלץ גם לשמור מפה של הגידולים בעור כדי להקל על המעקב, לזהות שינויים ולגלות גידולים חדשים.

טיפול

כשיש צורך בטיפול, אפשרויות הטיפול כוללות הסרה כירורגית בשיטות סטנדרטיות, אלקטרוכירורגיה או טיפול בגלי רדיו; גידולים ללא תסמינים יכולים להישאר במעקב. חשוב לבצע בדיקה היסטולוגית של הרקמה שהוסרה כדי לאשר שהגידול שפיר.

טיפולים הרסניים כמו הסרה בלייזר או הקפאה אינם מומלצים לדרמטופיברומות, כי הם עלולים לגרום לשיעור גבוה של הישנות מקומית ואינם מאפשרים אבחון היסטולוגי מדויק.

מניעה

כדי למנוע הופעת דרמטופיברומות ולהקטין את הסיכון לממאירות, חשוב לטפל בעור בעדינות ובזהירות:

• להימנע מטראומה כרונית לעור, כולל חיכוך ולחץ חוזרים.
• לעקוב אחר נהלי בטיחות כדי לצמצם חשיפה לכימיקלים או קרינה שעלולים לפגוע בעור.
• לשמור על היגיינה טובה ולהיות ערניים לשינויים בגידולים קיימים בעור.

בדיקות שגרתיות של דרמטופיברומות, פנייה מהירה לרופא במקרה של שינויים והסרה בזמן של גידולים חשודים הם צעדים חשובים לשמירה על בריאות העור.