פוליקוליטיס (ICD-10: L73) ⚠️

פוליקוליטיס: דלקת של זקיק השערה

פוליקוליטיס היא דלקת של זקיקי השיער. היא מופיעה כבליטות אדומות קטנות או כפוסטולות, כאשר כל אחת מהן ממוקמת במרכז שערה, והיא יכולה להשפיע על כל חלק בגוף שבו צומח שיער — לרוב על הקרקפת, אזור הזקן, החזה והגב, בתי השחי, הישבן והירכיים.

המונח מתאר דפוס, ולא מחלה יחידה. פוליקוליטיס יכולה להיגרם על ידי חיידקים, שמרים, נגיפים, קרדיות, תרופות, או על ידי גורם לא זיהומי כלל — פשוט חיכוך, חסימה או ההשפעה המכאנית של גילוח. ההבחנה הזו היא עיקר הבעיה הקלינית: הטיפולים שונים, ושגיאה שכיחה היא טיפול בפוליקוליטיס שמקורה בשמרים באמצעות אנטיביוטיקה, שלא תסלק אותה, ובטיפולים ממושכים או חוזרים אף עלולה לאפשר לה להימשך או להחמיר.

רוב המקרים הם שטחיים, מוגבלים לחלק העליון של הזקיק, וחולפים בתוך ימים לאחר הסרת הגורם. דלקת עמוקה יותר מערבת את כל הזקיק, היא כואבת יותר, ועלולה להשאיר צלקות ואובדן שיער קבוע כאשר היא חמורה או חוזרת.

גורמים מנבאים: מדוע מתפתחת פוליקוליטיס

• חיידקים: Staphylococcus aureus הוא הגורם השכיח ביותר. Pseudomonas aeruginosa גורם לצורה אופיינית לאחר חשיפה לג’קוזי או לבריכות שטופלו באופן לא מספק, ומופיע יום או יומיים מאוחר יותר על עור שהיה מכוסה בבגד ים.
• שמרי Malassezia: גורם שמטעה לעיתים קרובות כמחלת אקנה, ויוצר פפולות ופוסטולות אחידות ומגרדות בגב העליון, בחזה ובכתפיים, בדרך כלל במבוגרים צעירים ובתנאים חמים ולחים. הוא אינו מגיב לטיפול אנטיבקטריאלי.
• גילוח, שעווה וקטיפה: נזק מכאני לזקיק. בשיער מתולתל מאוד זה גורם ל-pseudofolliculitis barbae, כאשר השערה חודרת שוב לעור ומעוררת דלקת ללא זיהום.
• חסימה וחיכוך: בגדים צמודים, ציוד ספורט, ישיבה ממושכת, חבישות דביקות ומוצרי עור אוקלוסיביים כבדים.
• חום ולחות, והזעה ממושכת תחת בגדים.
• תרופות: קורטיקוסטרואידים טופיקליים וסיסטמיים, ליתיום, וטיפולים אונקולוגיים במעכבי EGFR, שלעיתים קרובות גורמים לתפרחת פוליקולרית.
• פגיעה בחיסון וסוכרת, שמגבירות את הסבירות לפוליקוליטיס חיידקית ואת ההתמשכות שלה.
• קרדיות Demodex, ולעיתים פחות שכיחות הרפס סימפלקס, כאשר כל אחד מהם יוצר וריאנטים ייחודיים ומזוהים.

אבחון: כיצד מאבחנים פוליקוליטיס

זיהוי פוליקוליטיס הוא בדרך כלל פשוט — פוסטולות במרכז שערות, באזור בעל שיער. קביעת הסיבה היא החלק החשוב, והיא מונחית על ידי התבנית, המיקום וההיסטוריה.

משטח חיידקי מפוסטולה מזהה את האורגניזם ואת רגישויותיו כאשר סביר שמדובר בזיהום חיידקי או כאשר הטיפול נכשל. מיקרוסקופיה ישירה של גרד עור או של תכשיר צבוע יכולה להדגים כמות רבה של שמרי Malassezia. Malassezia היא תושב תקין של העור, ולכן עצם הימצאותה אינה מוכיחה שהיא הסיבה; האבחנה נשארת קלינית, עם תמיכה מתגובת הטיפול האנטיפטרייתי או, במקרים נבחרים, בביופסיה. האנמנזה לעיתים קרובות פותרת את השאלה לבדה: שימוש לאחרונה בג’קוזי, תרופה חדשה, שינוי בהרגלי הגילוח, או קורס אנטיביוטי לאחרונה שקדם להתפרצות.

ביופסיה שמורה למחלה עמוקה, מצלקת או לא מוסברת, במיוחד בקרקפת, שבה ההבחנה בין הפוליקוליטיס המצלקות חשובה לטיפול.

תסמינים: כיצד פוליקוליטיס נראית

• פפולות ופוסטולות פוליקולריות: בליטות קטנות, שחלקן מכוסות מוגלה, ולכל אחת שיער היוצא ממנה או כלוא בתוכה.
• טבעת אדומה סביב כל נגע, בולטת יותר בעור בהיר; בגוני עור כהים יותר, הדלקת שסביב הנגע עשויה להיראות חומה כהה או סגלגלה במקום אדומה.
• גרד או רגישות קלה, כאשר גרד שולט בפוליקוליטיס של Malassezia ורגישות שולטת בצורות החיידקיות.
• אחידות: פוליקוליטיס שמקורה בשמרים נוטה ליצור נגעים בגודל ובשלב דומים מאוד, דבר שמרמז נגד אקנה אך לא שולל אותו — השניים יכולים גם להופיע יחד.
• גלדים במקום שבו הפוסטולות נקרעו.
• נודולים עמוקים במחלה חמורה יותר, שהם כואבים ועלולים להשאיר צלקות.
• סימנים פוסט-דלקתיים, שכיחים וחולפים באיטיות.

אבחנה מבדלת: שלילת מצבים אחרים

• Acne vulgaris: קומדונים — נקודות שחורות ונקודות לבנות — קיימים באקנה ואינם קיימים בפוליקוליטיס, ואקנה מעדיפה את הפנים ואזורים עשירים בחלב.
• Hidradenitis suppurativa: נודולים עמוקים וכואבים ומנהרות המוגבלים לקפלי העור, החוזרים באותם מקומות, ולא פוסטולות פוליקולריות שטחיות.
• Keratosis pilaris: בליטות פוליקולריות מחוספסות ללא דלקת, בדרך כלל בזרועות העליונות ובירכיים, הקיימות במשך שנים.
• Miliaria (heat rash): שלפוחיות זעירות הנובעות מחסימת צינוריות זיעה, שאינן ממורכזות סביב שערות.
• עקיצות חרקים: מפוזרות ולא פוליקולריות, ובדרך כלל על עור חשוף.
• Furuncles and carbuncles: פורונקל הוא אבצס עמוק וכואב שמקורו בזקיק; קרבונקל מערב כמה. שניהם יותר מפוליקוליטיס ומנוהלים אחרת.

סיכונים: מדוע יש לטפל בפוליקוליטיס

רוב מקרי הפוליקוליטיס הם מגבילים את עצמם ואינם משאירים אחריהם דבר. הסיבות לטפל בהן הן אותם מקרים שאינם נוקטים את המהלך הזה.

פוליקוליטיס חיידקית שטחית יכולה להתקדם לפורונקל או לקרבונקל, ובזיהום עמוק יותר או מתפשט לצלוליטיס. דלקת חוזרת או עמוקה, במיוחד בקרקפת ובזקן, עלולה להרוס את הזקיק ולגרום לנשירת שיער צלקתית, שטיפול מאוחר אינו מחזיר באופן אמין. בצוואר ובקו הלסת, pseudofolliculitis barbae יכולה להשאיר צלקות מורמות ונוקשות.

אבחון שגוי נושא עמו מחיר משלו. פוליקוליטיס של Malassezia שמאובחנת בטעות כאקנה חיידקית אינה מגיבה לאנטיביוטיקה פומית ועלולה להימשך חודשים בזמן נטילתה; הוצע מנגנון הכרוך בירידה בתחרות החיידקית, אך הוא אינו מבוסס. כאשר תפרחת דמוית אקנה בגב ובחזה לא הגיבה לאנטיביוטיקה, זו סיבה לשוב ולבחון את האבחנה במקום להאריך את הקורס.

טקטיקות: מתי וכיצד לפנות לטיפול

פוליקוליטיס קלה לאחר גילוח או ביום חם חולפת לעיתים בתוך שבוע ללא טיפול מעבר להשארת האזור ללא מגע. יש לפנות לרופא אם הנגעים מתפשטים, כואבים או עמוקים, אם התפרחת חוזרת שוב ושוב, אם היא אינה חולפת בתוך שבוע או שבועיים, אם היא מערבת את הקרקפת או הזקן עם נשירת שיער כלשהי, או אם “אקנה” בגוּף לא הגיבה לטיפול.

יש לפנות לטיפול בהקדם אם אזור נעשה חם, נפוח וכואב יותר ויותר, או אם יש חום, שכן הדבר מרמז על אבצס או צלוליטיס ולא על פוליקוליטיס.

אין לסחוט את הנגעים. הדבר מפיץ את האורגניזם לזקיקים סמוכים, מעמיק את הדלקת ומעלה את הסיכוי להצטלקות.

טיפול: אסטרטגיות מודרניות לפוליקוליטיס

• הסרת הגורם תחילה: הפסקת גילוח לתקופה מסוימת, שינוי שיטת הגילוח, שחרור בגדים צמודים, מקלחת מיד לאחר הזעה, או סקירת תרופה חשודה כגורמת. במקרים רבים זה לבדו מספיק.
• תכשירים אנטיספטיים לשטיפה: תכשירים כגון chlorhexidine או benzoyl peroxide מפחיתים עומס חיידקי ומשמשים לעיתים קרובות במחלה שטחית חוזרת.
• אנטיביוטיקה טופיקלית: לעיתים משמשת לפוליקוליטיס חיידקית מקומית, אך לא באופן שגרתי ולא לתקופות ממושכות, משום שהיא מעודדת עמידות וגורמת לדרמטיטיס ממגע אלרגית. mupirocin בפרט שמור להתוויות ספציפיות בהתאם להנחיות מקומיות.
• אנטיביוטיקה פומית: לזיהום חיידקי נרחב, עמוק או חוזר, בהתאם לתוצאות משטח, ובמשך הקצר ביותר המתאים.
• טיפול אנטיפטרייתי: טופיקלי או פומי, עבור פוליקוליטיס של Malassezia — הטיפול שבאמת דרוש למקרים שאובחנו בטעות. החלטה על אנטיפטרייתי פומי היא של קלינאי: המשטרים משתנים, והתרופות נושאות אינטראקציות וסיכון לפגיעה בכבד.
• פוליקוליטיס של ג’קוזי: בדרך כלל חולפת ללא טיפול בתוך שבוע או שניים אצל אנשים בריאים אחרת; אנטיביוטיקה שמורה למקרים חמורים או ממושכים.
• pseudofolliculitis barbae: מנוהלת באמצעות טכניקת גילוח, גידול הזקן, או הפחתת שיער בלייזר, שיכולה לספק הקלה ממושכת יותר. לאנטיביוטיקה יש תפקיד מועט, משום שזו אינה בעיקרה זיהום.
• טיפול מומחה במחלה מצלקת, במיוחד בקרקפת, כאשר המטרה היא לעצור את הרס הזקיקים לפני שאובדן השיער הופך לקבוע.

מניעה: הפחתת הישנות

• התקלח/י זמן קצר לאחר הזעה והחלפ/י בגדי ספורט לחים.
• לבש/י בדים רפויים ונושמים באזורים המושפעים שוב ושוב.
• התאמת הגילוח: להב חד ונקי, גילוח בכיוון צמיחת השיער, הימנעות ממעברים מרובים, ולא למתוח את העור.
• אין לחלוק סכיני גילוח או מגבות, ויש להחליף להבים באופן סדיר.
• יש להשתמש בבריכות ובג’קוזי המתוחזקים כראוי, ולהתקלח לאחר מכן.
• יש להימנע ממוצרים אוקלוסיביים כבדים על החזה והגב אם אזורים אלה נוטים להיפגע.
• לטפל במצב הבסיסי — איזון סוכרת, או סקירת תרופה חשודה — כאשר זוהה כזה.

פוליקוליטיס לרוב קלה לפתרון לאחר זיהוי נכון של הגורם, וחלק גדול מהקושי בפועל נובע מטיפול בגורם הלא נכון — לרוב על ידי פנייה לאנטיביוטיקה כאשר הבעיה היא שמרים. גורמים יכולים גם להתקיים יחד, ולחלק מהתפרצויות הפוליקולריות יש צורך בתרבית, בביופסיה או בחוות דעת מומחה גם כאשר האבחנה הראשונה הייתה נכונה.

תמונה: Dr. Shyam Verma, MBBS, DVD, FRCP, FAAD, CC BY 4.0, via Wikimedia Commons.