אקזמה דישידרוטית (ICD-10: L30) ⚠️

אקזמה דישידרוטית: שלפוחיות עמוקות בכפות הידיים והרגליים

אקזמה דישידרוטית, המכונה גם pompholyx, היא צורה חוזרת של אקזמה היוצרת קבוצות של שלפוחיות קטנות, עמוקות ומגרדות מאוד בכפות הידיים, בצידי האצבעות ובכפות הרגליים. השלפוחיות מצויות בתוך העור העבה של אזורים אלו ולא על פניו, ולכן הן מקבלות מראה אופייני — שלעתים משווים לטפיוקה — ונוטות להרגיש קשות ולא שבירות.

השם הוא טעות היסטורית שכדאי לתקן מיד. מקורו באמונה ישנה שהמצב הוא הפרעה של בלוטות הזיעה. זה אינו נכון. הזעה יכולה לעורר התקף, אך השלפוחיות נוצרות עקב דלקת של האפידרמיס, ולא עקב חסימה של צינורות הזיעה.

התקפים נמשכים בדרך כלל שבועיים עד שלושה שבועות. השלפוחיות אינן נקרעות בדרך כלל מעצמן; במקום זאת הן מתייבשות והעור שמעליהן מתקלף, ומשאיר מתחתיו עור אדמומי, רגיש ולעיתים סדוק. ההתקפים חוזרים, לעיתים במשך שנים, ובחלק מהאנשים מופיעים בדפוס עונתי.

ההופעה הראשונית היא בדרך כלל בבגרות צעירה, והמצב מדווח מעט יותר בנשים. חומרתו נעה בין מטרד עונתי קל לבין בעיה משביתה: מעורבות משמעותית של הידיים מפריעה לאחיזה, לעבודה הדורשת מיומנות ידנית, ולכל דבר הכרוך במים.

גורמי נטייה: מה מעורר התקף

אין גורם יחיד המסביר אקזמה דישידרוטית, ובאנשים רבים לא מזוהה מעורר כלל. הקשרים הבאים הם אלו שכדאי לחקור.

• אטופיה: היסטוריה אישית או משפחתית של דרמטיטיס אטופית, אסתמה או קדחת השחת שכיחה בקרב אנשים עם pompholyx, אף שאינה אוניברסלית.
• אלרגיה ממגע: ניקל וקובלט הם הגורמים הנפוצים ביותר. בחלק קטן מהמטופלים נראה כי ניקל הנצרך בבליעה מעורר התלקחויות, אך הדבר אינו מבוסס דיו כדי להצדיק הגבלה תזונתית ללא ייעוץ מומחה.
• הזעה וחום: התקפים נוטים להתרחש במזג אוויר חם ובאנשים שכפות ידיהם מכוסות לעיתים קרובות בכפפות.
• סטרס: מדווח באופן נרחב על ידי מטופלים כמחולל, וסביר לאור השפעתו של סטרס על תפקוד מחסום העור, אף שקשה לכמת אותו.
• חשיפה למגרים: עבודה רטובה חוזרת, דטרגנטים וממסים פוגעים במחסום העור ומורידים את הסף להתלקחות. זו הסיבה שמספרות, עובדי קייטרינג, מנקים ואנשי צוות רפואי מיוצגים בשכיחות יתר.
• תגובת “id”: זיהום פטרייתי במקום אחר — לרוב פטרת כף הרגל — יכול לעורר פריחה וזיקולרית סטרילית בכפות הידיים. טיפול בזיהום הפטרייתי לעיתים קרובות מביא להרגעה, אף שהפריחה בידיים עדיין עשויה להזדקק לטיפול אנטי-דלקתי משלה. זו אחת הסיבות שבודקים את כפות הרגליים כאשר הידיים נפגעות.

אבחון: כיצד מאבחנים אקזמה דישידרוטית

האבחנה היא קלינית, ונקבעת על סמך מראה השלפוחיות, התפלגותן בכפות הידיים, בצדי האצבעות ובכפות הרגליים, וההיסטוריה של התקפים חוזרים.

שתי בדיקות חשובות יותר מן היתר. מיקרוסקופיה ישירה של גרידות עור משמשת לשלול זיהום פטרייתי, משום שפטרת של היד או הרגל יכולה להיראות דומה מאוד, וסטרואיד שמורחים עליה מדכא את הדלקת הנראית לעין אך מאפשר לזיהום להימשך או להתפשט, מה שיוצר תמונה שקשה יותר לזהות. טסטי טלאי משמשים כאשר יש חשד לאלרגיה ממגע, במיוחד כשההתקפים תכופים, מתמשכים או קשורים בבירור לחשיפה; זו הדרך האמינה ביותר לזהות אלרגן אחראי, אף שתוצאה חיובית עדיין צריכה להישקל מול התמונה הקלינית לפני שמסבירים בעזרתה התלקחות מסוימת.

משטח חיידקי נלקח כאשר נגע מצופה גלדים, כואב או מפריש באופן המרמז על זיהום משני. ביופסיה נדרשת לעיתים רחוקות בלבד ונשמרת למקרים שבהם יש ספק ממשי לגבי מצב שלפוחיתי אחר.

תסמינים: כיצד נראית אקזמה דישידרוטית

• וזיקולות עמוקות: שלפוחיות מוצקות, שקופות, בקוטר 1–2 mm, השקועות בעור כפות הידיים, הצדדים הלטרליים של האצבעות וכפות הרגליים, לעיתים מקובצות.
• גרד עז, לעיתים קודֵם להופעת השלפוחיות: רבים מתארים תחושת צריבה או דקירה יום או יומיים לפני שניתן לראות דבר.
• קילוף: עם דעיכת ההתקף, גג האזור השלפוחיתי מתייבש ומתקלף ביריעות, ומשאיר עור אדמומי ולעיתים חשוף.
• סדקים: בקיעים הנוצרים בעור מעובה או מתקלף, כואבים ומתרפאים לאט.
• שינויים בציפורניים: חריצים, גומות או אי-סדירות של הציפורניים עשויים להופיע לאחר דלקת חוזרת סביב קפלי הציפורן.
• סימטריה: המעורבות היא בדרך כלל בשתי הידיים או בשתי הרגליים, מה שעוזר להבדיל אותה מתגובה מקומית ממגע.

אבחנה מבדלת: שלילת מצבים אחרים

• Tinea manuum or pedis: זיהום פטרייתי עלול להתבטא בשלפוחיות ולעיתים קרובות הוא א-סימטרי — באופן קלאסי יד אחת ושתי רגליים. מיקרוסקופיה מבהירה את האבחנה.
• דרמטיטיס אלרגית ממגע: יכולה ליצור שלפוחיות וגרד זהים; ההתפלגות תואמת את אזור החשיפה, וטסטי טלאי מבדילים ביניהם. השניים גם יכולים להתקיים יחד.
• פסוריאזיס פפולופלנטרי: יוצר פוסטולות סטריליות ולא וזיקולות שקופות, עם גבולות חדים יותר וקשקשת עבה יותר.
• סקביאס: הגרד מחמיר בלילה וייתכנו מחילות גלויות במרווחים הבין-אצבעיים; לעיתים קרובות גם בני הבית נפגעים.
• מחלה שלפוחיתית אוטואימונית: נדירה באתרים אלו, אך נשקלת כאשר השלפוחיות גדולות, מתמשכות או מלוות במעורבות מוקוזלית.

סיכונים: מדוע יש לטפל באקזמה דישידרוטית

pompholyx אינה מסוכנת, אך לעיתים קרובות מעריכים אותה בחסר. התקפים חוזרים מעבים וסודקים את עור כפות הידיים וכפות הרגליים, וסדקים בעור נושא משקל או משמש לעבודה הם גם כואבים וגם איטיים להיסגר. עור פצוע הוא גם שער כניסה לזיהום חיידקי, שהופך פריחה מגרדת לפריחה כואבת, מצולקת ולעיתים מתפשטת.

הנטל המעשי הוא הטיעון המרכזי לטיפול הולם. מעורבות הידיים משפיעה על עבודה, נהיגה, טיפול בילדים ושינה, ובמקצועות מסוימים אף מחייבת שינוי בתפקידים. מעורבות כפות הרגליים משפיעה על הליכה ועל הנעלה. טיפול מוקדם בהתקף וקיצור משכו יעילים יותר מהמתנה להחלמה ספונטנית.

אסטרטגיות: מתי ואיך לפנות לטיפול

יש לפנות לרופא/ה אם שלפוחיות בכפות הידיים או הרגליים חוזרות, אם התקף אינו שוכך בתוך כמה שבועות, אם העור נעשה כואב, מצופה גלדים או שהאודם מתפשט, או אם המצב מפריע לעבודה או לשינה. יש לפנות מוקדם יותר אם קיימת גם פטרת כף הרגל, שכן טיפול בה עשוי להביא להיעלמות הפריחה בכף היד.

דבר אחד שאין לעשות לבד הוא לנקז את השלפוחיות. הן אינן מצויות בלחץ כמו מורסה, פתיחתן אינה מקצרת את ההתקף, והיא מכניסה זיהום לעור שכבר מודלק. רופא/ה עשוי/ה להחליט לנקז שלפוחית גדולה או כואבת במיוחד בתנאים סטריליים; זה שונה לחלוטין מעשייה זאת בבית עם מחט.

טיפול: אסטרטגיות מודרניות לאקזמה דישידרוטית

• קורטיקוסטרואידים מקומיים: אבן היסוד להתקף פעיל. בכפות הידיים והרגליים העור עבה, ולכן לרוב נדרשת תכשיר בעוצמה גבוהה, לעיתים תחת אוקלוזיה לפרקי זמן קצרים ובהשגחה רפואית.
• אמוליינטים וטיפול במחסום העור: יש למרוח בעקביות בין ההתקפים, ולא רק במהלכם. תחליפי סבון וכפפות כותנה מצופות לעבודה רטובה מפחיתים את שכיחות ההתלקחויות.
• מעכבי קלצינורין מקומיים: Tacrolimus או pimecrolimus משמשים כאשר מעדיפים להימנע ממחזורי סטרואידים חוזרים, במיוחד לצורך תחזוקה.
• קומפרסים קרים והשריות מייבשות: מספקים הקלה סימפטומטית במהלך השלב השלפוחיתי.
• פוטותרפיה: טיפול אולטרה-סגול לידיים ולרגליים הוא אפשרות מבוססת למחלה שחוזרת שוב ושוב.
• טיפול סיסטמי: שמור למחלה קשה או משביתה, ונבחר על ידי דרמטולוג/ית. לעיתים משתמשים בקורסים קצרים של קורטיקוסטרואידים פומיים להתלקחות קשה, אך זו אינה אסטרטגיה לטווח ארוך.
• טיפול במחולל: סילוק זיהום פטרייתי, או הימנעות מאלרגן שזוהה בטסטי טלאי, מועילים יותר למניעת הישנות מכל טיפול מקומי.

מניעה: הפחתת הישנויות

• הגנה על הידיים מפני עבודה רטובה: שכבות כותנה מתחת לכפפות אטומות למים, והגבלת משך הזמן שבו כפפות נלבשות, משום שהאוקלוזיה עצמה מעוררת התלקחויות.
• שימוש בתחליף סבון ובמים פושרים ולא חמים.
• לחות לעור לעיתים קרובות, גם בתקופות שבהן העור נראה תקין.
• הימנעות מאלרגנים ידועים לאחר שזוהו בטסטי טלאי; רשימה כתובה של מה להימנע ממנו יעילה יותר מהנחיה כללית.
• טיפול מהיר בפטרת כף הרגל, ושמירה על כפות רגליים יבשות.
• לא לקלף או לתלוש עור רפוי; עדיף לגזור אותו במספריים נקיים.

אקזמה דישידרוטית היא מצב חוזר ולא מצב שנרפא לחלוטין, אך רוב האנשים יכולים להפחית הן את תדירות ההתקפים והן את חומרתם באמצעות טיפול עקבי במחסום העור, טיפול מהיר בהתלקחויות והסרת מחולל מזוהה.

תמונה: Eugene Alvin Villar (seav), CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons.