עגבת עורית (ICD-10: A51) 🚨

עגבת עורית: סימני עור של זיהום הניתן לטיפול

עגבת היא זיהום הנגרם על ידי החיידק Treponema pallidum, המועבר במגע מיני ובמהלך ההיריון מאם לתינוקה. היא פוגעת בכל הגוף, אך העור הוא המקום שבו היא לרוב הופכת לגלויה, והכרת הסימנים הללו היא בדרך כלל מה שמוביל לאבחנה.

עגבת כונתה “המתחזה הגדול”, והשם מוצדק: הפריחה שלה יכולה להידמות ל-pityriasis rosea, לפסוריאזיס טיפתי, לאקזנתמה ויראלית או לתגובת תרופה, ולעיתים קרובות היא מוטעית כאחד מהם. לכך יש חשיבות משום שהזיהום ניתן לריפוי מלא באמצעות אנטיביוטיקה, ומשום שאינו חולף מעצמו גם כאשר הפריחה כן.

השיעורים עלו משמעותית במדינות רבות בעשור האחרון, כולל בקרב אנשים שאינם רואים עצמם בסיכון. זהו דף על זיהום שכיח וניתן לטיפול, ולא על זיהום נדיר, ושום דבר בהידבקות בו אינו אומר דבר על אופיו או על היגיינתו של אדם.

השלבים, ומה העור מראה

עגבת שלא טופלה מתקדמת בשלבים, וסימני העור שונים בכל שלב.

• עגבת ראשונית: כיב — הצ’אנקר — מופיע במקום שבו החיידק חדר, בממוצע כשלושה שבועות לאחר החשיפה, אף שהטווח נע בערך מעשרה ימים ועד שלושה חודשים. לרוב הוא בודד ואינו כואב, אך אף אחד מהם אינו קבוע: צ’אנקרים יכולים להיות כואבים, להיראות באופן לא טיפוסי, או להיות מרובים, וכיב כואב אינו שולל עגבת. הוא מוצק, עגול, עם בסיס נקי ושוליים מורמים ומעובים, לרוב באיברי המין, בפי הטבעת או בפה. משום שאינו כואב ועלול להיות פנימי, לעיתים קרובות מפספסים אותו. הוא מחלים מעצמו בתוך כמה שבועות, אך אין זו החלמה: הזיהום נמשך.
• עגבת שניונית: שבועות עד כמה חודשים לאחר מכן מופיעה פריחה מפושטת. היא בדרך כלל אינה מגרדת, מורכבת מכתמים שטוחים ומעט מורמים בצבע אדמדם-נחושתי או חום, ולעיתים קרובות מערבת את כפות הידיים וכפות הרגליים — התפוצה הזו היא אחד הרמזים השימושיים יותר, אף שאינה קיימת בכל מקרה ופריחות אחרות יכולות לערב אזורים אלה גם כן. עשויים להופיע רבדים לחים דמויי יבלת (condylomata lata) בקפלי עור וסביב איברי המין, יחד עם כיבים ללא כאב בפה, בלוטות לימפה מוגדלות, חום וחולשה כללית. ייתכן נשירת שיער, וכאשר היא מקבלת את הדפוס המנומר של “אכול עש” זהו רמז אבחנתי שימושי — אך עדיין רמז ולא מאפיין המצופה בכל מקרה. שלב זה מדבק מאוד.
• עגבת לטנטית: הסימנים שוקעים והזיהום נעשה סמוי, וניתן לזיהוי רק בבדיקות דם. ייתכן שיישאר כך במשך שנים.
• עגבת שלישונית: כיום אינה שכיחה במקומות שבהם קיימות בדיקות וטיפול. שנים לאחר מכן היא עלולה לפגוע בלב ובכלי הדם, במערכת העצבים, ולגרום לנגעים הרסניים בעור ובעצם הנקראים גומות (gummas).

גורמים מזרזים: כיצד מועברת עגבת

• מגע מיני עם אדם שיש לו נגע מדבק, כולל יחסי מין וגינליים, אנאליים ואורליים. קונדומים מפחיתים את הסיכון באופן משמעותי אך אינם מבטלים אותו, משום שהנגעים עשויים להיות מחוץ לאזור שהם מכסים.
• מגע ישיר עם צ’אנקר או נגע שניוני, וכך הזיהום עובר. הוא נכנס דרך ריריות או דרך פגיעות בעור, שלעיתים קרובות הן מיקרוסקופיות ולא נראות לעין.
• היריון: הזיהום חוצה לעובר ועלול לגרום לעגבת מולדת, להפלה או ללידת עובר מת. לכן בדיקת עגבת היא חלק מהמעקב הטרום-לידתי השגרתי ברוב המדינות, ולכן טיפול בהיריון דחוף.
• חשיפה לדם, שהיא נדירה במקומות שבהם מוצרי דם עוברים סקר.
• זיהום-על ב-HIV, שהוא שכיח דיו כך שאבחנה של כל אחד מהם מחייבת בדיקה של האחר.

עגבת אינה מועברת ממושבי אסלה, מכלים משותפים, בריכות שחייה או מגע מזדמן.

אבחון: כיצד מאבחנים עגבת עורית

האבחנה נשענת על הערכה קלינית וסרולוגיה יחד. אף אחת מהן לבדה אינה מספיקה: הפריחה משתנה מדי כדי לאבחן לפי מראה בלבד, וגם אין די בבדיקת דם אחת. משתמשים יחד בשני סוגי בדיקות: בדיקה טרפונמלית, המזהה נוגדנים לאורגניזם ולרוב נשארת חיובית לכל החיים — ולכן אינה מבדילה בין זיהום פעיל לבין זיהום שטופל לפני שנים — ובדיקה לא-טרפונמלית כגון RPR או VDRL, שרמתה צפויה לרדת לאחר טיפול ומשמשת למעקב. הירידה הזו יכולה להיות איטית, חלקית או להיעדר אצל חלק מהאנשים, ולכן מפרשים את התוצאות בהתאם לשלב ולכייל ההתחלתי ולא על סמך ציפייה שהבדיקה תהפוך לשלילית.

גם המעקב מתנהל באותו אופן. הכייל לאחר הטיפול מושווה לכייל הבסיסי שנמדד לפניו, ונקרא לאור השלב שבו הייתה ההדבקה; המרווחים שבהם חוזרים על הבדיקה נקבעים לפי ההנחיות העדכניות ולא לפי לוח זמנים קבוע, והם שונים בין מחלה מוקדמת למחלה לטנטית.

כאשר קיים נגע, לעיתים ניתן לבדוק ממנו חומר ישירות במיקרוסקופ שדה-חשוך או באמצעות PCR, שיכולים לאשר את האבחנה לפני הופעת נוגדנים. הזמינות משתנה בין השירותים, מיקרוסקופיית שדה-חשוך אינה משמשת בנגעים בפה משום שבפה חיים טרפונמות בלתי מזיקות, ותוצאה שלילית אינה שוללת את הזיהום. בדיקות לזיהומים אחרים המועברים במגע מיני, כולל HIV, מוצעות באותו זמן.

נקודה מעשית אחת ראויה להדגשה. בדיקה שלילית בשלב מוקדם מאוד של הזיהום אינה שוללת אותו, משום שלנוגדנים לוקח זמן להופיע — ולכן מסדרים בדיקה חוזרת כאשר החשיפה הייתה לאחרונה.

תסמינים: איך נראית עגבת עורית

• כיב ללא כאב עם שוליים נוקשים, באיברי המין, בפי הטבעת או בפה, המופיע כמה שבועות לאחר החשיפה ומחלים מעצמו.
• פריחה מפושטת שאינה מגרדת, בצבע נחושתי-אדמדם או חום, שטוחה או מעט מורמת.
• מעורבות של כפות הידיים וכפות הרגליים, אזור שרוב הפריחות היומיומיות אינן מערבות — רמז שימושי ולא הוכחה.
• רבדים מורמים ולחים בקפלי עור חמים וסביב איברי המין והפי הטבעת.
• כיבים ללא כאב או כתמים אפורים בתוך הפה.
• נשירת שיער מקוטעת של הקרקפת, הגבות או הזקן, המתוארת כ”אכול עש”.
• בלוטות לימפה מוגדלות, חום, כאב גרון, כאב ראש ועייפות, המלווים את הפריחה.

אבחנה מבדלת: שלילת מצבים אחרים

• חזזית ורודה: כתם מבשר ולאחריו פריחה אובלית לאורך קווי העור, עם חסכון של כפות הידיים והרגליים. ראו pityriasis rosea.
• פסוריאזיס טיפתי: רבדים קטנים קשקשיים דמויי טיפות, לעיתים קרובות לאחר זיהום גרון.
• אקסנתמה ויראלית או מחלת המרה סרולוגית של HIV: שתיהן יכולות להיראות דומות, ושתיהן סיבה לבצע בדיקות ולא להניח הנחות.
• פריחה תרופתית: בדרך כלל מגרדת, עם קשר זמני ברור לתרופה חדשה.
• ליכן פלנוס: פפולות מגרדות סגלגלות-סגלגלות שטוחות-עליון, לעיתים קרובות עם קווים לבנים תחרתיים. ראו lichen planus.
• הרפס גניטלי: שלפוחיות וכיבים מקובצים וכואבים, בניגוד לצ’אנקר שאינו כואב. ראו genital herpes.

סיכונים: מדוע יש לטפל בעגבת

העובדה המרכזית לגבי עגבת היא שהסימנים חולפים אך הזיהום אינו חולף. צ’אנקר מחלים, פריחה שניונית דועכת, ומי שלא נבדק עשוי להסיק בצדק סביר שמשהו שהיה עבר. הוא לא עבר.

ללא טיפול, הזיהום עלול במשך שנים לפגוע בלב ובכלי דם גדולים ובמערכת העצבים, שם הוא עלול לגרום לשבץ, לדלקת קרום המוח, לאובדן שמיעה, לאובדן ראייה ולשינוי קוגניטיבי. מעורבות נוירולוגית ועינית יכולה להופיע גם מוקדם ולא רק במחלה מאוחרת, וזו אחת הסיבות לכך שתסמיני ראייה או שמיעה חדשים אצל אדם עם עגבת נבדקים בהקדם.

בהיריון ההשלכות מיידיות. עגבת מולדת גורמת להפלה, ללידת עובר מת, ללידה מוקדמת ולנזק חמור ליילוד, ובדיקת האם וטיפולה מונעים את רוב המקרים, בתנאי שהטיפול ניתן מוקדם מספיק בהריון, מותאם לשלב המחלה, מלווה במעקב, ונמנעת הדבקה מחדש.

אדם מדבק לבני זוג מיניים במהלך השלב הראשוני והשניוני, ויכול להישאר מדבק גם בזיהום לטנטי מוקדם, במיוחד כאשר קיימים נגעים מוקוקוטניים או לאחרונה. מידת המדבקות יורדת משמעותית במחלה לטנטית מאוחרת יותר. לכן הודעה לבני זוג היא חלק מהטיפול ולא תוספת רשות.

טקטיקות: מתי ואיך לפנות לטיפול

יש לפנות לבדיקה אם מתפתח כיב ללא כאב באיברי המין, בפי הטבעת או בפה; אם מופיעה פריחה מפושטת שאינה מגרדת, במיוחד כזו המעורבת בכפות הידיים והרגליים; אם בן/בת זוג אובחן/ה; או פשוט אם רוצים לדעת. שירותי בריאות מינית מבצעים בדיקות לעגבת באופן שגרתי ומטפלים בתוצאות בסודיות; מה העלות, האם ניתן להיבדק בעילום שם וכיצד מודיעים לבני זוג משתנה ממדינה למדינה.

אין להמתין להיעלמות כיב או פריחה כסימן לכך שהמצב משתפר, ואין לקחת אנטיביוטיקה שנשארה: קורס לא מספק עלול לדכא את הסימנים מבלי לרפא את הזיהום ולהקשות על האבחנה בהמשך.

טיפול: אסטרטגיות מודרניות לעגבת

• Benzathine penicillin G בהזרקה הוא הטיפול המקובל, ומספר המנות תלוי בשלב המחלה. הוא אינו מספק כאשר מערכת העצבים, העיניים או האוזניים מעורבות: מצבים אלה דורשים הערכה דחופה על ידי מומחה, ובדיקת נוזל המוח והשדרה כאשר קיים חשד לנוירוסיפיליס. הטיפול מכוון אז לנוירוסיפיליס, עם penicillin G מימי גבישי בעירוי תוך-ורידי כאשר הדבר מתאים, ולא למשטר המשמש למחלה לא מסובכת. לא הודגמה עמידות קלינית משמעותית לפניצילין באורגניזם זה, בניגוד למספר זיהומים אחרים. אין זה אומר שכישלון טיפול אינו אפשרי — עדיין יש להעריך הדבקה מחדש, קורס לא מספק או נסיבות חריגות.
• חלופות לאלרגיה לפניצילין, כגון doxycycline, משמשות מחוץ להיריון. בהיריון, פניצילין הוא הטיפול היחיד שהוכחה יעילותו במניעת עגבת מולדת, ולכן כאשר קיימת אלרגיה מאושרת או חשד גבוה לה, מבצעים דה-סנסיטיזציה ולאחריה טיפול בפניצילין תחת השגחה של מומחה.
• תגובת Jarisch–Herxheimer: חום, צמרמורות וכאבים בתוך שעות מהמנה הראשונה הם שכיחים וצפויים, ונגרמים ממות מהיר של האורגניזם ולא מאלרגיה לתרופה. היא מתחילה בדרך כלל בתוך כמה שעות ונרגעת בתוך כיממה, ומטופלת באופן תומך. בהיריון היא עלולה לעורר צירים או מצוקה עוברית, ולכן עוקבים אחריה — אך אין זה סיבה למנוע או לדחות טיפול, ותסמינים קשים או חריגים בכל זמן מחייבים הערכה. יש להסביר זאת מראש.
• בדיקות דם למעקב במרווחים קבועים עוקבות אחר התגובה הסרולוגית, וכך מזהים כישלון טיפול או הדבקה מחדש. אין בדיקת דם שמוכיחה ישירות שהאורגניזם נעלם.
• הודעה ובדיקת בני זוג, שבהן השירותים מסייעים — במקומות רבים ניתן לעשות זאת בלי לנקוב בשמך, אף שהסדרים משתנים.
• בדיקה לזיהומים אחרים המועברים במגע מיני, ובפרט HIV.

מניעה

• שימוש בקונדומים, מתוך הבנה שהם מפחיתים את הסיכון אך אינם מבטלים אותו.
• בדיקות סדירות אם יש לך בני זוג חדשים או מרובים; סקר שגרתי הוא הסיבה העיקרית לכך שמקרים מתגלים מוקדם.
• בדיקה בהיריון, שהיא חלק מהמעקב הטרום-לידתי הסטנדרטי ברוב המדינות.
• הודעה וטיפול בבני זוג כדי שהדבקה מחדש לא תבוא בעקבות קורס מוצלח.
• השלמת הקורס המלא והגעה לבדיקות המעקב.
• זכירה כי זיהום בעבר אינו מקנה חסינות — עגבת יכולה להידבק שוב לאחר שהתרפאה.

עגבת היא בין הזיהומים המשמעותיים יותר, אך גם בין הקלים ביותר לריפוי. כמעט כל הנזק שהיא גורמת נובע מכך שלא יודעים שהיא קיימת.

תמונה: CDC, Public Health Image Library #25702.