נבוס אקרלי (ICD-10: D22) ⚠️
נבוס אקרלי
נבוס אקרלי (המוכר גם כנבוס שפיר של כפות הידיים והרגליים, או נבוס פיגמנטי בכפות) הוא גידול עור שפיר, שמופיע בדרך כלל על כפות הידיים וכפות הרגליים. נבוס מסוג זה יכול להיות מולד או נרכש, אך נדיר שמישהו יפתח מספר נבוסים אקרליים באותו הזמן. נבוסים אקרליים מהווים כ-5% מכלל הנבוסים הפיגמנטיים.
גורמים שמגבירים סיכון
הסיבה המדויקת להופעת נבוסים אקרליים עדיין לא ברורה לגמרי, אבל יש כמה גורמים שעשויים לתרום להיווצרותם או להגדיל את הסיכון לגידולים:
- גורם גנטי: ייתכן שהנטייה להופעת נבוסים אקרליים קשורה לגנים.
- קרינת UV: גם קרינה טבעית מהשמש וגם קרינה מלאכותית יכולים לגרום לתאים בנבוס לגדול מהר יותר ולהגביר את ייצור המלנין, מה שמכהה את הנבוס.
- שינויים הורמונליים: שינויים ברמות ההורמונים, במיוחד הורמוני מין, בלוטת התריס והאדרנל, יכולים להשפיע על הופעת נבוסים חדשים או על גדילה של נבוסים קיימים.
- קרינה מייננת, זיהומים ויראליים וטראומה: גם גורמים אלה עלולים לעורר הופעה או גדילה של נבוסים אקרליים.
אבחון
האבחון נעשה באמצעות בדיקה קלינית שכוללת בדיקה פיזית שגרתית של הנבוס ובדיקת דרמטוסקופיה. אם יש חשד לממאירות, יתכן וייעשה ביופסיה.
תסמינים
נבוסים אקרליים נמצאים על עור כפות הידיים והרגליים. בבדיקה ויזואלית, נבוס אקרלי נראה כגידול פיגמנטי, בדרך כלל סימטרי (בצורת אליפסה או עיגול). הקצוות שלו לרוב לא חלקים, בגלל דפוסי העור הטבעיים בכפות. מרקם הנבוס דומה לעור שמסביב או מעט מחוספס.
צבע הנבוסים האקרליים נע בין חום-צהבהב לחום כהה (כמעט שחור), כשהפיגמנט מפוזר באופן אחיד. לפעמים צבע הנבוס דוהה בהדרגה מהמרכז אל הקצוות.
גודל הנבוסים בדרך כלל לא עולה על 10 מ”מ, ובדרך כלל נע בין 3 ל-5 מ”מ. במישוש, מרקם הנבוס דומה לעור רגיל, ולרוב אין תחושות סובייקטיביות.
תיאור בדרמטוסקופיה
בבדיקת דרמטוסקופיה, נבוס אקרלי מתאפיין בתכונות הבאות:
- מבנה מקביל: דפוס קווי שנוצר מהמבנה הייחודי של העור בכפות הידיים והרגליים.
- הצטברות פיגמנט: הפיגמנט מרוכז בשקעים בעור.
- גבעות בהירות יותר: האזורים המורמים (הגבעות) בהירים יותר מהשקעים.
- גבעות רחבות יותר: הגבעות רחבות יותר מהשקעים.
- פתחים של בלוטות הזעה גלויים: נקודות לבנות קטנות בראשי הגבעות, שהן פתחים של בלוטות הזעה.
- דפוס סדיר: יש סידור אחיד של השקעים, הגבעות ופתחי הבלוטות.
אבחנה מבדלת
חשוב להבדיל בין נבוסים אקרליים לבין פיגמנטציות אחרות, כמו:
- שטף דם תת-קרומי
- זיהום עור
- נבוס דיספלסטי
- מלנומה
סיכונים
רוב הנבוסים האקרליים הם שפירים, אך מלנומה אקרלית יכולה להיראות דומה להם בבדיקה. לכן, כל נבוס אקרלי חדש או כזה שמשתנה צריך להיבדק על ידי דרמטולוג. שינויים במראה או הופעת תחושות לא נעימות יכולים להעיד על סיכון לממאירות ודורשים הערכה רפואית.
למרות שנבוסים אקרליים בדרך כלל בטוחים, המראה שלהם (פיגמנטציה לא אחידה, קצוות לא סדירים ומבנים מקושרים) עלול להידמות למלנומה, במיוחד למלנומה אקרלית לנטיגינוזית. לכן חשוב לעקוב מקרוב אחרי נבוסים אקרליים חדשים כדי לא לפספס מלנומה בשלב מוקדם.
טיפול ומעקב
אם אין גורמים חיצוניים שמשפיעים על הנבוס האקרלי, ואין שינויים במראה או בתחושות, בדרך כלל מספיק לבצע מעקב עצמי תקופתי (או מעקב על ידי אחרים באזורים שקשה להגיע אליהם). מומלץ לעשות זאת לפחות פעם בשנה. עם זאת, אם הנבוס נפגע, נחשף לקרינת UV או קרינה מייננת מוגזמת, או אם יש שינויים במראה או תחושות, כדאי לפנות לדרמטולוג או אונקולוג.
המומחה יחליט אם יש צורך במעקב צמוד או בהסרת הנבוס. נבוסים שמגורים באופן קבוע על ידי בגדים, תכשיטים או עבודה עשויים גם הם לדרוש הסרה.
תיעוד צילום של הנבוס יכול לעזור מאוד בהשוואות עתידיות, כדי לזהות שינויים קטנים. בנוסף, יצירת מפת נבוסים על העור מפשטת את המעקב והזיהוי של גידולים חדשים או משתנים.
טיפול
ניהול נבוסים אקרליים פיגמנטיים יכול לכלול הסרה כירורגית כאשר יש צורך קליני, בשיטות כמו כריתה מסורתית, אלקטרוכירורגיה או רדיו-כירורגיה, עם בדיקה היסטולוגית לאחר מכן.
שיטות הרסניות כמו הסרה בלייזר או קריוכירורגיה לא מומלצות לטיפול בנבוסים אקרליים.
מניעה
כדי למנוע הופעת נבוסים ולהפחית את הסיכון לשינוי ממאיר, חשוב לטפל בעור בעדינות:
- הגבלת חשיפה לקרינת UV (להימנע ממיטות שיזוף ושיזוף מופרז בשמש).
- שימוש בקרם הגנה בשעות השיא של השמש.
- הימנעות מטראומה כרונית לעור.
- הפחתה או מניעה של חשיפה לקרינה מייננת ולסכנות במקום העבודה.
- שמירה על כללי בטיחות בטיפול בחומרים שעלולים לפגוע בעור.
- שמירה על היגיינה אישית ומודעות לשינויים בעור.
בדיקות תקופתיות של נבוסים אקרליים, פנייה מהירה למומחה במקרה של שינויים והסרה של נבוסים חשודים הם צעדים חשובים לשמירה על בריאות העור.