נבוס פפילומטי (ICD-10: D22) 💚

נבוס פפילומטוטי (נבוס שפיר, נבוס פיגמנטי, שומה)

נבוס פפילומטוטי, הידוע גם כנבוס שפיר, נבוס פיגמנטי או שומה, הוא גידול עור שפיר שבדרך כלל בולט מעל פני העור. נבוס מסוג זה מופיע בדרך כלל במהלך החיים, ומספרו עולה עם הגיל, כשהשיא הוא בין גיל 15 ל-30. לעיתים קרובות נבוסים פפילומטוטיים מופיעים במספרים, וככל שעובר הזמן, מספרם נוטה לגדול. מבחינת מגדר, נבוסים אלה נפוצים במעט יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ביחס של 3:2.

גורמים מקדימים

הסיבה המדויקת להופעת נבוסים פפילומטוטיים עדיין לא ברורה. עם זאת, זוהו כמה גורמים שעשויים להעלות את הסיכון להיווצרותם. גורמים אלה יכולים להשפיע על מועד ההופעה ועל קצב הגדילה של הנבוס:

• גורמים גנטיים: נטייה גנטית עשויה לתרום להופעת נבוסים פפילומטוטיים.
• קרינת אולטרה סגולה: חשיפה לקרינת UV מלאכותית או טבעית מהשמש יכולה לזרז את התרבות תאי הנבוס (מלנוציטים), מה שמוביל לייצור מופרז של מלנין המצטבר בנבוס.
• קרינה מייננת, מחלות ויראליות ופגיעות בעור: גם גורמים אלה יכולים לתרום להופעה ולקצב הגדילה של נבוסים פפילומטוטיים, במיוחד באזורים שנפגעו או מגורים.

אבחון

האבחון של נבוסים פפילומטוטיים מבוסס בעיקר על בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית של הנגעים ודרמטוסקופיה להערכת מבנה הגידול. במקרה של חשד לגידול ממאיר, ייתכן וייעשה ביופסיה כדי לקבוע אבחנה מדויקת ולשלול מחלות עור אחרות.

תסמינים

בהסתכלות רגילה, נבוס פפילומטוטי נראה בדרך כלל כגידול חצי-כדור או מעט בולט מעל פני העור, המונח על גבעול קצר ורחב (פדיקול). צורת הנגע לרוב סימטרית (עגולה או אליפטית), אך נבוסים גדולים עלולים להיות בעלי צורה לא סדירה. פני השטח משתנים: נבוסים קטנים נוטים להיות חלקים, בדומה לעור רגיל, בעוד שנבוסים גדולים יותר עלולים להיראות מעט גבשושיים או מחוספסים. נבוסים פפילומטוטיים גדולים (מעל 8 מ”מ) עלולים להיות בעלי מראה מחוספס וקרומי, אופייני לנבוסים וורוקוטיים.

גבולות הנבוס בדרך כלל ברורים וחלקים, אך בנבוסים גדולים ייתכנו קצוות לא סדירים. צבע הנבוס נע בין צבע עור רגיל לגווני חום כהה, והפיגמנט בדרך כלל מפוזר באופן אחיד. לעיתים ישנה ירידה הדרגתית בעומק הצבע מהמרכז לקצוות, או שינויים קלים בגוון בתוך אותו נגע (תופעה אופיינית לנבוסים וורוקוטיים).

צמיחת שיער באזור הנבוס בדרך כלל לא נפגעת. במקרים מסוימים עשוי להתפתח שיער עבה וקוצני במרכז הנבוס, בעיקר בנבוסים פפילומטוטיים מולדים, או שיער דק באזורי נבוסים פיגמנטיים בהירים.

גודל הנבוסים משתנה במידה רבה, כאשר רובם מגיעים עד 15 מ”מ בקוטר. נבוסים גדולים מ-15 מ”מ הם נדירים. גובהם מעל פני העור בדרך כלל פחות מ-10 מ”מ. נבוסים פפילומטוטיים גדולים בעלי מראה של כרובית הם נדירים מאוד.

בהרגשה, נבוסים פפילומטוטיים דומים במרקמם לעור רגיל, אם כי נגעים גדולים עלולים להרגיש מעט רכים יותר. בדרך כלל אין תסמינים סובייקטיביים, אך לעיתים נדירות עשוי להופיע גירוד קל בנבוסים קיימים מזה זמן רב.

הנבוסים מופיעים בעיקר בפנים, בקרקפת, בצוואר ובגוף (כולל חזה וגב), אך לפעמים יכולים להופיע גם באזורים אחרים.

תיאור דרמטוסקופי

בבדיקה בדרמטוסקופ, נבוס פפילומטוטי מציג בדרך כלל את המאפיינים הבאים:

• תבנית רחוב אבנים: רשת של אלמנטים פיגמנטיים בצורת אליפסה היוצרים מראה של רחוב אבנים.
• מבנים פפילריים: מבנים גבשושיים לא אחידים, שנראים מישוריים עקב הלחץ במהלך הבדיקה.
• אלסטיות ועיוות: נבוסים פפילומטוטיים גמישים, מתעוותים תחת לחץ וחוזרים לצורתם המקורית כשמפסיקים ללחוץ.
• גלובולות: מבנים גדולים כהי-פיגמנט בצורת טבעת, המפוזרים באופן אחיד או מרוכזים במרכז הנבוס, לפעמים עם גלובולות אפורות-חומות שמאפיינות היפרקרטוזיס.
• כתמים: אזורים כהי-פיגמנט חסרי מבנה, הנמצאים במרכז הנגע או לאורך הקווים הפיגמנטיים.
• רשת כלי דם: רשת סדירה, מעט מעוקלת, של כלי דם מונומורפיים (מאפיין טיפוסי לנבוסים פפילומטוטיים).
• צביעה אחידה מפוזרת: כל הנגע עשוי להראות פיגמנט אחיד.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין נבוסים פפילומטוטיים לנגעים פיגמנטיים או גושים אחרים בעור, כגון:

• נבוס של בלוטות החלב
• נבוס היילו
• נבוס ספיץ
• נבוס כחול
• נבוס דיספלסטי
• מלנומה

סיכונים

נבוסים פפילומטוטיים הם שפירים ואינם מגדילים את הסיכון למלנומה או לגידולים ממאירים אחרים. עם זאת, יש להעריך כל שינוי חשוד כדי לשלול נגעים אחרים. סימנים שעשויים להעיד על חשש לממאירות כוללים שינוי במראה הנבוס (כמו גדילה מהירה או צורה לא סדירה), עלייה בצפיפותו, והופעת תחושות סובייקטיביות כמו כאב או גירוד.

הסיכון העיקרי בנבוסים פפילומטוטיים הוא הפגיעות שלהם, בגלל צורתם המוארכת והגבעול הצר. פגיעה כזו עלולה לגרום לדימום, לכאב ולפתיחת פתח למיקרואורגניזמים מזיקים, שעלולים לגרום לזיהום. בנוסף, נבוסים אלה עלולים לגרום לאי נוחות נפשית, בעיקר כשהם ממוקמים באזורים בולטים.

נבוסים פפילומטוטיים הם נגעים מלנוציטיים שפירים ואינם נגרמים על ידי נגיף ה-HPV; הם שונים מחרקים עוריים (פפילומות). למרות שלנגיף ה-HPV יש סיכון אונקוגני נמוך יחסית, חשוב שאנשים עם מספר רב של פפילומות יעברו בדיקות אונקולוגיות שגרתיות.

מה עושים?

אם אין סימנים לפגיעה, שינוי במראה או תסמינים בנבוס הפפילומטוטי, בדרך כלל מספיק לעקוב אחריו לבד. מומלץ לבצע בדיקות תקופתיות, לפחות פעם בשנה, כדי לעקוב אחרי שינויים. אם מתרחשת פגיעה מכנית, חשיפה לקרינה אולטרה סגולה או מייננת, או שמופיעים שינויים, יש לפנות לייעוץ אצל דרמטולוג או אונקולוג.

הרופא יחליט אם מספיק מעקב דינמי או שמומלץ להסיר את הנגע. נבוסים שנפגעים לעיתים קרובות, למשל מחיכוך בבגדים, תכשיטים או פעילות מקצועית, מומלץ להסיר כדי למנוע פגיעות נוספות. כמו כן, יש אנשים שבוחרים להסיר נבוסים פפילומטוטיים מטעמי אסתטיקה או נוחות נפשית.

למעקב דינמי מומלץ לצלם את הנבוסים כדי לזהות שינויים לאורך זמן. אנשים עם מספר רב של פפילומות צריכים לעבור בדיקת דרמטולוג, רצוי באביב ובסתיו (לפני ואחרי חשיפה לשמש בקיץ). מומלץ גם להכין מפת נגעי עור שתסייע במעקב ובזיהוי נגעים חדשים או משתנים.

טיפול

הטיפול בנבוסים פפילומטוטיים תלוי בגודלם, במיקומם ובהאם הם גורמים לאי נוחות. מעדיפים שיטות פחות פולשניות כשאפשר:

• הסרה בלייזר: שיטה נפוצה ויעילה להסרת נבוסים פפילומטוטיים בגדלים וצורות שונות.
• קריודסטרוקציה: טיפול בניטרוגן נוזלי לנבוסים קטנים ושכבתיים, אך יש סיכון לצלקות.
• הסרה בסכין רדיו-גלית: שימוש בסכין תדר רדיו להסרה מדויקת ומינימלית של הפפילומה.
• אלקטרוקואגולציה: הסרה באמצעות זרם חשמלי.

אם השיטות הפחות פולשניות אינן מתאימות, או שיש ספק לגבי טבע הנגע, השלב הבא הוא כריתה כירורגית עם בדיקה היסטולוגית.

אסור לנסות להסיר את הנבוס לבד, בגלל סיכון לסיבוכים כמו דימום, זיהום ואבחנה שגויה של הנגע. לאחר הסרה כירורגית יש לעקוב בקפידה כדי לוודא שהאזור מחלים כראוי ולזהות חזרה אפשרית של הנגע.

מניעה

כדי למנוע נבוסים פפילומטוטיים חשוב לטפל בעור ולהתייחס לגורמים בריאותיים בסיסיים:

• להימנע מחשיפה מופרזת לקרינת UV, כולל מיטות שיזוף וחשיפה ממושכת לשמש.
• להשתמש בקרם הגנה ובביגוד מגן בתקופות של חשיפה גבוהה לשמש.
• למזער טראומה כרונית לעור באזורים עם נבוסים קיימים.
• להגביל חשיפה לקרינה מייננת ולסכנות סביבתיות.
• לשמור על היגיינה אישית טובה ולהיות ערניים לשינויים במצב העור.

בדיקה תקופתית של נבוסים פפילומטוטיים, פנייה לרופא במקרה של שינויים והסרת נגעים חשודים הם צעדים חשובים לשמירה על בריאות העור.