נבוס פפילומטי (ICD-10: D22) 💚

נבוס פפילומטוטי (נבוס מלנוציטי תוך-עורי)

נבוס פפילומטוטי הוא סוג מסוים של נבוס מלנוציטי שפיר: נבוס פפילומטוטי תוך-עורי שבולט מעל פני העור. הוא אחד מחברי המשפחה הרחבה יותר של נבוסים מלנוציטיים שפירים, ולא מילה נרדפת למשפחה כולה. נבוס מסוג זה מופיע בדרך כלל במהלך החיים, ומספרו עולה עם הגיל, כשהשיא הוא בין גיל 15 ל-30. לעיתים קרובות נבוסים פפילומטוטיים מופיעים במספרים, וככל שעובר הזמן, מספרם נוטה לגדול. מבחינת מגדר, נבוסים אלה נפוצים במעט יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ביחס של 3:2.

גורמים מקדימים

הסיבה המדויקת להופעת נבוסים פפילומטוטיים עדיין לא ברורה. עם זאת, זוהו כמה גורמים שעשויים להעלות את הסיכון להיווצרותם. גורמים אלה יכולים להשפיע על מועד ההופעה ועל קצב הגדילה של הנבוס:

גורמים גנטיים: נטייה גנטית עשויה לתרום להופעת נבוסים פפילומטוטיים.
קרינת אולטרה סגולה: חשיפה לשמש קשורה למספר הנבוסים הנרכשים שמתפתחים אצל אדם, ולסיכון למלנומה בכלל. לא הוכח שקרינת אולטרה סגולה גורמת להופעת נבוס פפילומטוטי או לגדילתו.

אבחון

האבחון של נבוסים פפילומטוטיים מבוסס בעיקר על בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית של הנגעים ודרמטוסקופיה להערכת מבנה הגידול. במקרה של חשד לגידול ממאיר, ייתכן וייעשה ביופסיה כדי לקבוע אבחנה מדויקת ולשלול מחלות עור אחרות.

תסמינים

בהסתכלות רגילה, נבוס פפילומטוטי נראה בדרך כלל כגידול חצי-כדור או מעט בולט מעל פני העור, המונח על גבעול קצר ורחב (פדיקול). צורת הנגע לרוב סימטרית (עגולה או אליפטית), אך נבוסים גדולים עלולים להיות בעלי צורה לא סדירה. פני השטח משתנים: נבוסים קטנים נוטים להיות חלקים, בדומה לעור רגיל, בעוד שנבוסים גדולים יותר עלולים להיראות מעט גבשושיים או מחוספסים. נבוסים פפילומטוטיים גדולים (מעל 8 מ”מ) עלולים להיות בעלי מראה מחוספס וקרומי, אופייני לנבוסים וורוקוטיים.

גבולות הנבוס בדרך כלל ברורים וחלקים, אך בנבוסים גדולים ייתכנו קצוות לא סדירים. צבע הנבוס נע בין צבע עור רגיל לגווני חום כהה, והפיגמנט בדרך כלל מפוזר באופן אחיד. לעיתים ישנה ירידה הדרגתית בעומק הצבע מהמרכז לקצוות, או שינויים קלים בגוון בתוך אותו נגע (תופעה אופיינית לנבוסים וורוקוטיים).

צמיחת שיער באזור הנבוס בדרך כלל לא נפגעת. במקרים מסוימים עשוי להתפתח שיער עבה וקוצני במרכז הנבוס, בעיקר בנבוסים פפילומטוטיים מולדים, או שיער דק באזורי נבוסים פיגמנטיים בהירים.

גודל הנבוסים משתנה במידה רבה, כאשר רובם מגיעים עד 15 מ”מ בקוטר. נבוסים גדולים מ-15 מ”מ הם נדירים. גובהם מעל פני העור בדרך כלל פחות מ-10 מ”מ. נבוסים פפילומטוטיים גדולים בעלי מראה של כרובית הם נדירים מאוד.

בהרגשה, נבוסים פפילומטוטיים דומים במרקמם לעור רגיל, אם כי נגעים גדולים עלולים להרגיש מעט רכים יותר. בדרך כלל אין תסמינים סובייקטיביים, אך לעיתים נדירות עשוי להופיע גירוד קל בנבוסים קיימים מזה זמן רב.

הנבוסים מופיעים בעיקר בפנים, בקרקפת, בצוואר ובגוף (כולל חזה וגב), אך לפעמים יכולים להופיע גם באזורים אחרים.

תיאור דרמטוסקופי

בבדיקה בדרמטוסקופ, נבוס פפילומטוטי מציג בדרך כלל את המאפיינים הבאים:

תבנית רחוב אבנים: רשת של אלמנטים פיגמנטיים בצורת אליפסה היוצרים מראה של רחוב אבנים.
מבנים פפילריים: מבנים גבשושיים לא אחידים, שנראים מישוריים עקב הלחץ במהלך הבדיקה.
גלובולות: מבנים גדולים כהי-פיגמנט בצורת טבעת, המפוזרים באופן אחיד או מרוכזים במרכז הנבוס, לפעמים עם גלובולות אפורות-חומות שמאפיינות היפרקרטוזיס.
כתמים: אזורים כהי-פיגמנט חסרי מבנה, הנמצאים במרכז הנגע או לאורך הקווים הפיגמנטיים.
צביעה אחידה מפוזרת: כל הנגע עשוי להראות פיגמנט אחיד.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין נבוסים פפילומטוטיים לנגעים פיגמנטיים או גושים אחרים בעור, כגון:

נבוס של בלוטות החלב
נבוס היילו
נבוס ספיץ
נבוס כחול
נבוס דיספלסטי
מלנומה

סיכונים

נבוסים פפילומטוטיים הם שפירים ואינם מגדילים את הסיכון למלנומה או לגידולים ממאירים אחרים. עם זאת, יש להעריך כל שינוי חשוד כדי לשלול נגעים אחרים. סימנים שעשויים להעיד על חשש לממאירות כוללים שינוי במראה הנבוס (כמו גדילה מהירה או צורה לא סדירה), עלייה בצפיפותו, והופעת תחושות סובייקטיביות כמו כאב או גירוד.

הסיכון העיקרי בנבוסים פפילומטוטיים הוא הפגיעות שלהם, בגלל צורתם המוארכת והגבעול הצר. פגיעה כזו עלולה לגרום לדימום, לכאב ולפתיחת פתח למיקרואורגניזמים מזיקים, שעלולים לגרום לזיהום. בנוסף, נבוסים אלה עלולים לגרום לאי נוחות נפשית, בעיקר כשהם ממוקמים באזורים בולטים.

נבוסים פפילומטוטיים הם נגעים מלנוציטיים שפירים ואינם נגרמים על ידי HPV; הם שונים מיבלות עוריות.

מה עושים?

נגע שלא נבדק על ידך שונה מנגע שכבר זוהה על ידי קלינאי. המעקב בא לאחר ההערכה, לא להפך: נגע פיגמנטרי שלא נבדק צריך להיות מוצג לדרמטולוג. מלנומה יכולה להיות נודולרית או פפילומטוטית, ונגע פיגמנטרי מורם אינו ניתן לסיווג על סמך מראהו בלבד.

לאחר שנגע הוערך כנבוס פפילומטוטי והוא יציב, סביר לעקוב אחריו בין ביקורות. יש לשוב מוקדם יותר במקרה של א־סימטריה, שונות בצבע, דימום, כיב, גלד מתמשך, גדילה מהירה, או נגע שהחל להיראות שונה מהאחרים שלך.

הרופא יחליט אם מספיק מעקב דינמי או שמומלץ להסיר את הנגע. נבוסים שנפגעים לעיתים קרובות, למשל מחיכוך בבגדים, תכשיטים או פעילות מקצועית, מומלץ להסיר כדי למנוע פגיעות נוספות. כמו כן, יש אנשים שבוחרים להסיר נבוסים פפילומטוטיים מטעמי אסתטיקה או נוחות נפשית.

למעקב דינמי מומלץ לצלם את הנבוסים כדי לזהות שינויים לאורך זמן. התדירות שבה אדם צריך להיבדק אינה נקבעת על פי לוח השנה: היא תלויה במאפייני הנגעים שלו ובסיכון הכולל שלו למלנומה. מה שכן מצריך הערכה הוא שינוי מסוים — א-סימטריה, נגע שמשתנה, דימום, או נגע שפשוט נראה שונה מהשומות האחרות של האדם.

טיפול

נבוס פפילומטוטי הוא נגע מלנוציטי, וזה קובע כיצד מטפלים בו. כאשר יש ספק כלשהו באבחנה, הנגע נכרת בשלמותו ונשלח לבדיקה היסטופתולוגית. לייזר, קריותרפיה, רדיו-תדירות ואלקטרוקואגולציה הורסים את הרקמה, ומשאירים דבר לבחון על ידי הפתולוג, ולכן אין הם חלופות ניתנות להחלפה לכריתה ואין להשתמש בהם על נגע שלא הוערך.

נקודת חן שהיא שפירה בבירור ופשוט בולטת יכולה להיות מוסרת משום שביגוד נתפס בה, משום שהיא מגורה שוב ושוב, או מסיבות קוסמטיות. במצב כזה השיטה נבחרת עבור הנגע הבודד:

הסרה בלייזר: משמשת לנגעים שפירים בולטים בגדלים וצורות שונות.
קריודסטרוקציה: חנקן נוזלי משמש לנגעים קטנים ושכבתיים, אך לשיטה זו יש סיכון להצטלקות.
הסרה בסכין גלי רדיו: סכין בתדר רדיו מאפשרת הסרה מדויקת, פולשנית במידה מזערית.
אלקטרוקואגולציה: טכניקה זו משתמשת בזרמים חשמליים להסרת הנגע.

אסור לנסות להסיר את הנבוס לבד, בגלל סיכון לסיבוכים כמו דימום, זיהום ואבחנה שגויה של הנגע. לאחר הסרה כירורגית יש לעקוב בקפידה כדי לוודא שהאזור מחלים כראוי ולזהות חזרה אפשרית של הנגע.