גזזת הקרקפת וגזזת הזקן (ICD-10: B35) 🚨

Tinea Capitis and Tinea Barbae: זיהומים פטרייתיים בקרקפת ובשיער הפנים

סקירה כללית

Tinea capitis ו-tinea barbae הם זיהומים פטרייתיים בשיער ובזקיקי השיער, הפוגעים בקרקפת ובאזור הזקן בהתאמה. לעיתים מכנים אותם טריכומיקוזיס, אך עדיף להימנע מהמונח הזה: כשהוא מופיע ללא הבהרה, הוא בדרך כלל מתייחס ל-trichomycosis axillaris, קולוניזציה חיידקית של שיער בית השחי שאין לה כל קשר לפטריות. הזיהומים האלה נגרמים על ידי דרמטופיטים — פטריות חוטיות שמעדיפות רקמות עשירות בקרטין. הסוגים העיקריים האחראים לכך הם Microsporum ו-Trichophyton. לפי מקום הזיהום אלה הם:

• Tinea capitis: זיהום דרמטופיטי בקרקפת ובגבעולי השיער;
• Tinea barbae: זיהום פטרייתי באזור הזקן או השפם אצל גברים בוגרים.

שניהם מדבקים, ולעיתים מתפרצים בהם מוקדי הדבקה בבתי ספר, משפחות או במקומות עם מגע קרוב. הם מתפשטים בקלות בקרב ילדים, אך בדרך כלל אין צורך בבידוד לאחר שהחלה הטיפול האנטי-פטרייתי. אבחון וטיפול מהירים חשובים: מחלה דלקתית חמורה, במיוחד קראיון, עלולה לגרום לנשירת שיער צלקתית קבועה אם הטיפול מתעכב. פלאקים דלקתיים כואבים, פוסטולות או נפיחות בוגית דורשים טיפול סיסטמי ללא דיחוי.

דרכי החדירה של הפטרייה

התמונה הקלינית תלויה בסוג הדרמטופיט ובאופן החדירה לשיער. יש שני דפוסי חדירה עיקריים:

• חדירת אקטוטריקס: נבגים פטרייתיים (ארטרוקונידיה) מתפתחים מחוץ לגבעול השיער; אופייני לסוגי Microsporum;
• חדירת אנדוטריקס: הנבגים נוצרים בתוך גבעול השיער; נפוץ יותר בזיהומים מסוג Trichophyton.

צורות קליניות של Tinea capitis

1. סוג לא דלקתי (שטחי)

צורה זו נגרמת בדרך כלל על ידי פטריות שאוהבות בני אדם, כמו Trichophyton tonsurans (אנדוטריקס) ו-Microsporum canis או M. ferrugineum (אקטוטריקס).

• נגעים: כתמים עגולים או אליפטיים עם קשקשים, אדמומיות קלה או ללא אדמומיות כלל; נשירת קשקשים ושבירת שיער נפוצים;
• שיער: לרוב נשבר בגובה הקרקפת, ויוצר אזורים קרחים עם שיער קצר וקצוץ (“נקודות שחורות”);
• מיקום: בעיקר באזור המצח והצדדים של הקרקפת;
• מנורת ווד: שיער נגוע ב-Microsporum זוהר בירוק תחת אור אולטרה סגול;
• מראה כללי: בסוג הסבוראי, דומה לקשקשים או לסבוריאה יבשה.

2. סוג דלקתי (קריון)

מתרחש בעקבות זנים זואופיליים כמו Microsporum canis, או הזן הגאופילי Nannizzia gypsea (לשעבר Microsporum gypseum). צורה זו גורמת לנגע דלקתי עמוק וכואב.

• נגעים: 1–3 פלקות נפוחות עם פצעים מוגלתיים, אדמומיות חזקה ופריחה;
• שיער: מתנתק בקלות ויכול ליפול או להוסר ללא התנגדות;
• סיכון: אם לא מטופל במהירות, עלול להוביל לנשירת שיער עם צלקות;
• תסמינים: כאב, נפיחות, הגדלת בלוטות לימפה באזור, ותחושת חולי כללית.

3. Tinea capitis מסוג “נקודות שחורות”

זו הצורה הפחות דלקתית של פטרת הקרקפת, שנגרמת על ידי Trichophyton tonsurans. המאפיין הבולט הוא שיער קצר ושבור בפתחי הזקיקים, שנראה כנקודות שחורות בבדיקה מקרוב.

• נגעים: כתמים עגולים או לא סדירים, עם קשקשים דקים;
• שיער: נשבר בגובה הקרקפת או מתחתיו, ויוצר דפוס של נקודות שחורות;
• סיבוכים: עלול לגרום לזיהום כרוני ונשירת שיער אטרופית.

צורות קליניות של Tinea barbae

Tinea barbae פוגעת בגברים בוגרים באזור הזקן והשפם, ונגרמת לרוב על ידי פטריות זואופיליות כמו Trichophyton mentagrophytes ו-T. verrucosum.

1. סוג דלקתי (סיקוזיס טפילית)

• תסמינים: נגעים כואבים, גושים ופצעים מוגלתיים הדומים לקריון, עם הפרשה מוגלתית מפתחי הזקיקים;
• שיער: נשלף בקלות עם חומר מוגלתי בבסיס.

2. סוג שטחי

• נגעים: דלקת קלה בזקיקים, אדמומיות וקשקשים שיכולים להידמות לזיהום חיידקי בזקיקים;
• דלקת: פחות חמורה מהצורה הדלקתית (קריון).

3. סוג טבעתי

• מראה: כתמים בצורת טבעת עם גבולות מורמים וקשקשים, לעיתים עם שלפוחיות או קרומים;
• אזור מרכזי: נוטה להתבהר חלקית, ויוצר דפוס טבעתי טיפוסי כמו ב-tinea corporis.

אבחון

אבחון מדויק חשוב מאוד לטיפול יעיל ולמניעת הדבקה. השלבים באבחון כוללים:

• בדיקת מנורת ווד: עוזרת לזהות זני Microsporum שמאירים באור אולטרה סגול;
• מיקרוסקופיה: בדיקת KOH ישירה של שיער שנשלף או קשקשים לזיהוי היפות או נבגים פטרייתיים;
• בדיקה תרביתית: בדיקה קלינית עם מיקרוסקופיה ב-KOH מספיקה בדרך כלל; תרבית על מצע Sabouraud מאפשרת זיהוי המין והיא השימושית ביותר במקרים אטיפיים, חוזרים או עמידים לטיפול;
• בדיקת PCR: שיטה מולקולרית מדויקת לזיהוי DNA פטרייתי בדגימות קליניות;
• חקירה אפידמיולוגית: חשובה במקרים של התפרצויות או הדבקה בבתי ספר.

אבחנה מבדלת

זיהומים אלה יכולים להידמות למחלות עור ומצבים מערכתיים אחרים, ולכן חשוב להבדילם כדי לא לטעות בטיפול. מצבים שחשוב להבדיל מהם:

• נשירת שיער אזורית (Alopecia areata): הופעה פתאומית של אזורים קרחים עם עור חלק, ללא קשקשים או דלקת;
• לופוס דיסקואידי: פלקות אדומות עם צלקות, סתימת זקיקים ואטרופיה;
• פסוריאזיס ודלקת סבוראית: קשקשים בקרקפת אך ללא שבירת שיער או דלקת משמעותית;
• פסאודופלאדה של ברוק: נשירת שיער צלקתית איטית עם כתמים חלקים בצבע שנהב;
• סיקוזיס חיידקי (Folliculitis barbae): פצעים כואבים באזור הזקן, אך נגרמים על ידי חיידקים;
• סיפיליס משנית (impetiginous syphilid): יש לשלול במקרים של קשקשים ונשירת שיער, במיוחד באוכלוסיות בסיכון גבוה.

טיפול

הטיפול כולל טיפול אנטי-פטרייתי מערכתית ו-טיפול מקומי משלים. הטיפול צריך להיות מונחה לפי התמונה הקלינית, ובמקום שבו יש מיקולוגיה זמינה, לפי המין שזוהה.

תרופות אנטי-פטרייתיות מערכתיות:

• גריזאופולבין (Griseofulvin): לעיתים מועדפת בזיהומי Microsporum; נסבלת היטב ומתאימה גם לילדים (זמינה כתרכיז);
• טרבינאפין (Terbinafine): לרוב יעילה יותר נגד מיני Trichophyton; משמשת גם בילדים וגם במבוגרים. בחירת התרופה נעשית בהתאם לתמונה הקלינית, ובמידת האפשר גם למיקרוביולוגיה;
• איטרקונאזול (Itraconazole): אנטי-פטרייתית רחבת טווח, יעילה במקרים עמידים או חוזרים.

משך הטיפול המערכתי תלוי באורגניזם ובתרופה: טיפולי גריזאופולווין בזיהומי Microsporum הם בדרך כלל ממושכים יותר מטיפולי טרבינאפין בזיהומי Trichophyton, וגם התגובה הקלינית ומידת הזיהום משפיעות עליו.

טיפול מקומי:

משמש רק כטיפול משלים. תכשירים מקומיים אינם מגיעים לפטרייה שבתוך גזע השערה, ולכן כשלעצמם אינם מנקים את הזיהום. אפשרויות הטיפול כוללות:

• משחות אנטי-פטרייתיות מקומיות: תכשירים משלימים בלבד. Tinea capitis ו-tinea barbae דורשים טיפול מערכתי, משום שתכשירים מקומיים אינם מגיעים לפטרייה שבתוך גזע השערה והזקיק;
• שמפו אנטי-פטרייתי: קטוקונאזול או סלניום סולפיד, להפחתת נשירת נבגים. טיפול משלים, לא טיפול;
• תכשירים שהוכנו בבית מרקחת: לושנים קרטוליטיים ואנטיספטיים עדיין נרשמים במקומות מסוימים, אך אינם חלק מהטיפול התקני המבוסס-ראיות ואינם תחליף לטיפול מערכתי.

טיפול תומך והיגיינה בזמן הטיפול

כדי שהטיפול יהיה יעיל, חשוב לא רק את התרופות אלא גם שמירה על היגיינה ושינויים בהתנהגות כדי למנוע הדבקה חוזרת והפצה:

• טיפוח השיער: גילוח או קיצוץ שיער נגוע פעם בשבוע בזמן הזיהום הפעיל כדי להפחית את כמות הפטרייה;
• שמפו אנטי-פטרייתי: שמפו קטוקונזול או סלניום סולפיד מפחית את נשירת הנבגים ואת ההדבקה לאחרים. זהו טיפול משלים ואינו מחליף טיפול סיסטמי;
• הגנה מפני הפצה: להשתמש בכיסוי ראש (גזה או כותנה) כדי למנוע הדבקה; להחליף או לעקר מדי יום;
• הימנעות משיתוף פריטים אישיים: מגבות, מסרקים, כובעים, סכיני גילוח לא ישותפו;
• היגיינה חברתית: להימנע משיתוף כובעים, מסרקים ומגבות. אין צורך בבידוד לאחר תחילת הטיפול האנטי-פטרייתי.

מניעה

כדי למנוע חזרה והדבקה, חשוב לשלב חינוך בריאותי עם טיפול אישי:

• טיפול מהיר: לפנות לטיפול רפואי מוקדם במקרה של נגעים חשודים בקרקפת או באזור הזקן;
• בדיקת מגעים: לבדוק בני משפחה או חברים לכיתה של הנדבקים;
• חיטוי: לנקות ולחטא מסרקים, מברשות וכלי ספרות אחרי כל שימוש;
• טיפול בחיות מחמד: מאחר שפטריות זואופיליות מועברות לעיתים על ידי חיות, לבדוק חיות מחמד בבית ולהתייעץ עם וטרינר במידת הצורך;
• בריאות כללית: תזונה לקויה או ירידה בחיסון עשויות להפוך זיהום לסביר יותר אצל חלק מהאנשים, אך אף אחת מהן אינה נדרשת כדי שדרמטופיט יתבסס, וילד בריא יכול להידבק באותה קלות;
• מניעת פציעות: להימנע מגירודים ונזקים לקרקפת או לאזור הזקן שמאפשרים כניסת פטריות.

סיכום

Tinea capitis ו-tinea barbae הם זיהומים דרמטופיטיים מדבקים עם מגוון ביטויים קליניים, שתלויים בסוג הפטרייה ובמערכת החיסון של הגוף. זיהוי מוקדם, אבחון מעבדתי וטיפול מתאים חשובים למניעת סיבוכים כמו נשירת שיער עם צלקות או התפרצויות נרחבות.

עם שילוב של טיפול אנטי-פטרייתי מערכתית, טיפול מקומי, היגיינה אישית ואמצעי מניעה, רוב המקרים מטופלים בהצלחה. מודעות מתמשכת וחינוך המטופלים הם המפתח להפחתת הישנות והפצת הזיהום בקהילה.