טריכומיקוזיס (ICD-10: B35) 🚨

טריכומיקוזיס: זיהומים פטרייתיים בקרקפת ובשיער הפנים

סקירה כללית

טריכומיקוזיס הוא מונח כללי שמתאר זיהומים פטרייתיים בשיער ובזקיקים שלו, בעיקר באזור הקרקפת והזקן. הזיהומים האלה נגרמים על ידי דרמטופיטים — פטריות חוטיות שמעדיפות רקמות עשירות בקרטין. הסוגים העיקריים שגורמים לטריכומיקוזיס הם Microsporum ו-Trichophyton. בהתאם למקום הזיהום, מחלקים את הטריכומיקוזיס ל:

• Tinea capitis: זיהום דרמטופיטי בקרקפת ובגבעולי השיער;
• Tinea barbae: זיהום פטרייתי באזור הזקן או השפם אצל גברים בוגרים.

טריכומיקוזיס הוא מצב מדבק, ולעיתים מתפרצים בו מוקדים של הדבקה בבתי ספר, משפחות או במקומות עם מגע קרוב. באזורים מסוימים נחשב לזיהום שמחייב בידוד בגלל הפוטנציאל להתפרצות, במיוחד בקרב ילדים. אבחון וטיפול מהירים חשובים כדי למנוע צלקות, נשירת שיער והדבקה נוספת.

דרכי החדירה של הפטרייה

התמונה הקלינית של טריכומיקוזיס תלויה בסוג הדרמטופיט ובאופן החדירה לשיער. יש שני דפוסי חדירה עיקריים:

• חדירת אקטוטריקס: נבגים פטרייתיים (ארטרוקונידיה) מתפתחים מחוץ לגבעול השיער; אופייני לסוגי Microsporum;
• חדירת אנדוטריקס: הנבגים נוצרים בתוך גבעול השיער; נפוץ יותר בזיהומים מסוג Trichophyton.

צורות קליניות של Tinea capitis

1. סוג לא דלקתי (שטחי)

צורה זו נגרמת בדרך כלל על ידי פטריות שאוהבות בני אדם, כמו Trichophyton tonsurans (אנדוטריקס) ו-Microsporum canis או M. ferrugineum (אקטוטריקס).

• נגעים: כתמים עגולים או אליפטיים עם קשקשים, אדמומיות קלה או ללא אדמומיות כלל; נשירת קשקשים ושבירת שיער נפוצים;
• שיער: לרוב נשבר בגובה הקרקפת, ויוצר אזורים קרחים עם שיער קצר וקצוץ (“נקודות שחורות”);
• מיקום: בעיקר באזור המצח והצדדים של הקרקפת;
• מנורת ווד: שיער נגוע ב-Microsporum זוהר בירוק תחת אור אולטרה סגול;
• מראה כללי: בסוג הסבוראי, דומה לקשקשים או לסבוריאה יבשה.

2. סוג דלקתי (קריון)

מתרחש בעקבות זנים זואופיליים כמו Trichophyton gypseum או Microsporum canis. צורה זו גורמת לנגע דלקתי עמוק וכואב.

• נגעים: 1–3 פלקות נפוחות עם פצעים מוגלתיים, אדמומיות חזקה ופריחה;
• שיער: מתנתק בקלות ויכול ליפול או להוסר ללא התנגדות;
• סיכון: אם לא מטופל במהירות, עלול להוביל לנשירת שיער עם צלקות;
• תסמינים: כאב, נפיחות, הגדלת בלוטות לימפה באזור, ותחושת חולי כללית.

3. Tinea capitis מסוג “נקודות שחורות”

זו הצורה הפחות דלקתית של פטרת הקרקפת, שנגרמת על ידי Trichophyton tonsurans. המאפיין הבולט הוא שיער קצר ושבור בפתחי הזקיקים, שנראה כנקודות שחורות בבדיקה מקרוב.

• נגעים: כתמים עגולים או לא סדירים, עם קשקשים דקים;
• שיער: נשבר בגובה הקרקפת או מתחתיו, ויוצר דפוס של נקודות שחורות;
• סיבוכים: עלול לגרום לזיהום כרוני ונשירת שיער אטרופית.

צורות קליניות של Tinea barbae

Tinea barbae פוגעת בגברים בוגרים באזור הזקן והשפם, ונגרמת לרוב על ידי פטריות זואופיליות כמו Trichophyton mentagrophytes ו-T. verrucosum.

1. סוג דלקתי (סיקוזיס טפילית)

• תסמינים: נגעים כואבים, גושים ופצעים מוגלתיים הדומים לקריון, עם הפרשה מוגלתית מפתחי הזקיקים;
• שיער: נשלף בקלות עם חומר מוגלתי בבסיס.

2. סוג שטחי

• נגעים: דלקת קלה בזקיקים, אדמומיות וקשקשים שיכולים להידמות לזיהום חיידקי בזקיקים;
• דלקת: פחות חמורה מהצורה הדלקתית (קריון).

3. סוג טבעתי

• מראה: כתמים בצורת טבעת עם גבולות מורמים וקשקשים, לעיתים עם שלפוחיות או קרומים;
• אזור מרכזי: נוטה להתבהר חלקית, ויוצר דפוס טבעתי טיפוסי כמו ב-tinea corporis.

אבחון טריכומיקוזיס

אבחון מדויק של טריכומיקוזיס חשוב מאוד לטיפול יעיל ולמניעת הדבקה. השלבים באבחון כוללים:

• בדיקת מנורת ווד: עוזרת לזהות זני Microsporum שמאירים באור אולטרה סגול;
• מיקרוסקופיה: בדיקת KOH ישירה של שיער שנשלף או קשקשים לזיהוי היפות או נבגים פטרייתיים;
• בדיקה תרביתית: נטיעה על מצע Sabouraud לזיהוי וסיווג הפטרייה;
• בדיקת PCR: שיטה מולקולרית מדויקת לזיהוי DNA פטרייתי בדגימות קליניות;
• חקירה אפידמיולוגית: חשובה במקרים של התפרצויות או הדבקה בבתי ספר.

אבחנה מבדלת

טריכומיקוזיס יכול להידמות למחלות עור ומצבים מערכתיים אחרים, ולכן חשוב להבדילו כדי לא לטעות בטיפול. מצבים שחשוב להבדיל מהם:

• נשירת שיער אזורית (Alopecia areata): הופעה פתאומית של אזורים קרחים עם עור חלק, ללא קשקשים או דלקת;
• לופוס דיסקואידי: פלקות אדומות עם צלקות, סתימת זקיקים ואטרופיה;
• פסוריאזיס ודלקת סבוראית: קשקשים בקרקפת אך ללא שבירת שיער או דלקת משמעותית;
• פסאודופלאדה של ברוק: נשירת שיער צלקתית איטית עם כתמים חלקים בצבע שנהב;
• סיקוזיס חיידקי (Folliculitis barbae): פצעים כואבים באזור הזקן, אך נגרמים על ידי חיידקים;
• סיפיליס משנית (impetiginous syphilid): יש לשלול במקרים של קשקשים ונשירת שיער, במיוחד באוכלוסיות בסיכון גבוה.

טיפול בטריכומיקוזיס

הטיפול בטריכומיקוזיס כולל טיפול אנטי-פטרייתי מערכתית ו-טיפול מקומי משלים. חשוב שהטיפול יתבסס על זיהוי הפטרייה בתרבית ככל שניתן.

תרופות אנטי-פטרייתיות מערכתיות:

• גריזאופולבין (Griseofulvin): בדרך כלל התרופה הראשונה שניתנת דרך הפה לטיפול ב-tinea capitis ו-barbae; נסבלת היטב ומתאימה גם לילדים (זמינה כתרכיז);
• טרבינאפין (Terbinafine): הורגת פטריות דרמטופיטים; משמשת גם בילדים וגם במבוגרים;
• איטרקונאזול (Itraconazole): אנטי-פטרייתית רחבת טווח, יעילה במקרים עמידים או חוזרים.

משך הטיפול המערכתית הוא בדרך כלל 6–12 שבועות, בהתאם לתגובה הקלינית, סוג הפטרייה ומידת הזיהום.

טיפול מקומי:

משמש כטיפול משלים או כטיפול ראשוני במקרים קלים וממוקדים. אפשרויות הטיפול כוללות:

• משחות אנטי-פטרייתיות מקומיות: מיקונאזול, קלוטרימאזול, טרבינאפין או קרמים מבוססי ציקלופירוקס, כולל תכשירים שהוכנו בבית מרקחת;
• תמיסות יוד (2–5%): למריחה יומית על הנגעים;
• לושנים שהוכנו בבית מרקחת: עם חומצה סליצילית, קינוסול, דימקסיד לייבוש, קרטוליטיות ואנטיספטיות.

טיפול תומך והיגיינה בזמן הטיפול

כדי שהטיפול יהיה יעיל, חשוב לא רק את התרופות אלא גם שמירה על היגיינה ושינויים בהתנהגות כדי למנוע הדבקה חוזרת והפצה:

• טיפוח השיער: גילוח או קיצוץ שיער נגוע פעם בשבוע בזמן הזיהום הפעיל כדי להפחית את כמות הפטרייה;
• שגרת רחצה: לשטוף את השיער והקרקפת 2–3 פעמים בשבוע במים חמים עם שמפו אנטי-פטרייתי;
• הגנה מפני הפצה: להשתמש בכיסוי ראש (גזה או כותנה) כדי למנוע הדבקה; להחליף או לעקר מדי יום;
• הימנעות משיתוף פריטים אישיים: מגבות, מסרקים, כובעים, סכיני גילוח לא ישותפו;
• היגיינה חברתית: להגביל מגע קרוב עם אחרים, במיוחד ילדים, עד להחלמת הנגעים.

מניעת טריכומיקוזיס

כדי למנוע חזרה והדבקה, חשוב לשלב חינוך בריאותי עם טיפול אישי:

• טיפול מהיר: לפנות לטיפול רפואי מוקדם במקרה של נגעים חשודים בקרקפת או באזור הזקן;
• בדיקת מגעים: לבדוק בני משפחה או חברים לכיתה של הנדבקים;
• חיטוי: לנקות ולחטא מסרקים, מברשות וכלי ספרות אחרי כל שימוש;
• טיפול בחיות מחמד: מאחר שפטריות זואופיליות מועברות לעיתים על ידי חיות, לבדוק חיות מחמד בבית ולהתייעץ עם וטרינר במידת הצורך;
• חיזוק מערכת החיסון: לטפל במחלות רקע, לשמור על תזונה טובה ולהפחית סטרס;
• מניעת פציעות: להימנע מגירודים ונזקים לקרקפת או לאזור הזקן שמאפשרים כניסת פטריות.

סיכום

טריכומיקוזיס הוא קבוצה של זיהומים דרמטופיטיים עם מגוון ביטויים קליניים, שתלויים בסוג הפטרייה ובמערכת החיסון של הגוף. זיהוי מוקדם, אבחון מעבדתי וטיפול מתאים חשובים למניעת סיבוכים כמו נשירת שיער עם צלקות או התפרצויות נרחבות.

עם שילוב של טיפול אנטי-פטרייתי מערכתית, טיפול מקומי, היגיינה אישית ואמצעי מניעה, רוב המקרים מטופלים בהצלחה. מודעות מתמשכת וחינוך המטופלים הם המפתח להפחתת הישנות והפצת הזיהום בקהילה.