אקזמה סבוראית (ICD-10: L21) ⚠️

אקזמה סבוראית: היכן דרמטיטיס סבוראית ממוקמת בין האקזמות

אקזמה סבוראית ודרמטיטיס סבוראית הן שני שמות לאותו מצב. איזה מן השניים תראו תלוי במסורת: רופאי עור הכותבים באנגלית נוטים לומר seborrheic dermatitis, ואילו “eczema” היא המילה הנפוצה יותר בשימוש יומיומי ובכמה אסכולות אירופיות. אין ביניהן הבחנה קלינית.

עמוד זה נועד למקם את המצב בתוך מדור זה. שאר הערכים כאן — asteatotic, nummular, dyshidrotic, venous ו-microbial אקזמה — מקובצים יחד משום שכל אחד מהם מערב דלקת של העור, וברובם יש גם פגיעה כלשהי במחסום העורי — אף כי המנגנונים שונים זה מזה. אקזמה סבוראית שייכת לאותה משפחה, אך מתנהגת אחרת מן האחרות כאן, והבחנה בינה לבינן היא מטרת עמוד זה.

התיאור המלא של המצב, גורמיו והטיפול בו מופיע בעמוד הייעודי: דרמטיטיס סבוראית (ICD-10: L21), תחת המדור דרמטיטיס. להלן ההשוואה.

מה מבדיל אותה משאר האקזמות

רוב האקזמות במדור זה מתחילות במחסום שהתייבש, גורה או נפרץ. אקזמה סבוראית מאופיינת אחרת. היא מופיעה באזורים שבהם העור שומני ביותר, והתכונות המגדירות אותה הן שמרי ה-Malassezia החיים על החֵלֶב, פעילות בלוטות החֵלֶב, ורגישות אישית באופן שבו העור מגיב לשניהם. גם כאן קיימת פגיעה בתפקוד המחסום; מה שמייחד את המצב הוא הפיזור העשיר בסבום והדלקת הקשורה לשמרים, ולא היעדר בעיית מחסום. זהו לא זיהום, זה לא נגרם מהיגיינה לקויה, ושטיפה מרובה לא פותרת זאת.

מכאן נובעים ארבעה הבדלים מעשיים.

• פיזור: קרקפת, גבות, הקפלים לצד האף, מאחורי האוזניים, אזור הזקן, החזה המרכזי והגב העליון. השוו זאת לכפות הידיים והרגליים באקזמה דישידרוטית, לשוקיים באקזמה ורידית, לשוקיים הקדמיות באקזמה אסטאטוטית, ולנגעים מפוזרים בצורת מטבע בגפיים באקזמה נומרית.
• הקשקשת: בדרך כלל שומנית, צהבהבה ורכה, יושבת על עור אדמומי או, בגווני עור כהים יותר, כהה או סגלגל, בעוד ששאר האקזמות כאן נוטות יותר לקשקש יבש ולבן או להגליד על פני משטח מפריש. אלה נטיות ולא כללים — קשקשת סבוראית יכולה להיות יבשה, והאחרות יכולות להיראות שומניות.
• הגרד: בדרך כלל קל עד בינוני, ולעיתים קרובות פחות מכפי שהמראה מרמז, בעוד שאקזמה דישידרוטית ונומרית נוטות לגרד יותר. הגרד משתנה מהיעדר ועד בולט בכל אחת מהן, ולכן הוא מכוון כיוון אך אינו מכריע.
• המהלך: כרוני וחוזר לאורך שנים, עם התלקחויות בחורף ובתקופות של סטרס. התלקחויות בודדות לעיתים נעלמות לחלוטין עם הטיפול, ואצל חלק מהאנשים המחלה נמשכת בדרגה נמוכה במקום זאת.

הצורות שבהן היא מופיעה

• קשקשת: הצורה הקלה ביותר, ובפער גדול גם השכיחה ביותר — קילוף דק של הקרקפת ללא דלקת נראית לעין, ונחשבת בדרך כלל לקצה הלא-דלקתי של אותו ספקטרום. קיומה של קשקשת אינו אומר שהמשך הרשימה יופיע.
• אקזמה סבוראית של הקרקפת: קשקשת משמעותית יותר עם אודם, לעיתים המתפשטת לקו השיער, לאוזניים ולצוואר.
• אקזמה סבוראית של הפנים: אודם וקשקשת שומנית עדינה בקפלים הנאזולביאליים, בגבות, בגלבלה ובאזור הזקן.
• בלפריטיס: מעורבות של שולי העפעפיים, עם גלדים וגירוי של הריסים.
• מעורבות של הגו: נגעים מעל החזה המרכזי ובין השכמות, לעיתים בצורת טבעת.
• אקזמה סבוראית של התינוק (cradle cap): קשקשת צהובה עבה על קרקפת התינוק בחודשי החיים הראשונים. המהלך שונה מאוד מן המצב במבוגר — אין גרד, התינוק אינו מוטרד מכך, וברוב המקרים זה חולף מעצמו בתוך כמה חודשים.

מצבים שהיא מתבלבלת איתם

• פסוריאזיס של הקרקפת: קשקשת עבה, יבשה וכסופה יותר, עם גבולות חדים יותר, ולעיתים קרובות חוצה את קו השיער אל המצח. יש חפיפה מספקת בין השניים עד שהמונח sebopsoriasis קיים למקרים שבין השניים.
• רוזצאה: מערבת את מרכז הפנים ויכולה להתקיים יחד; רוזצאה מביאה הסמקה, פפולות ופוסטולות ללא קשקשת שומנית.
• Tinea capitis או tinea faciei: זיהום פטרייתי עם שוליים פעילים וקשקשיים, ובקרקפת בדרך כלל עם נשירת שיער. כאשר האבחנה אינה ברורה, מיקרוסקופיה, תרבית או דרמוסקופיה מכריעות, וזה חשוב משום שסטרואיד מקומי על tinea מאפשר לה להתפשט.
• אטופיק דרמטיטיס: נוטה לקפלים ולאזורים עשירים בסבום, והיא מגרדת הרבה יותר. בתינוקות, השתיים יכולות להיות קשות להבחנה בשלבים מוקדמים.
• דרמטיטיס ממגע אלרגית: מתכשירי שיער או מקוסמטיקה; הפיזור עוקב אחרי החשיפה.
• לופוס אריתמטוזוס דיסקואידי: נשקל כאשר יש רובדי פנים או קרקפת קשקשיים מתמשכים שמצטלקים.

סיכונים: מה חשוב לדעת

אקזמה סבוראית אינה מסוכנת ואינה מצלקת בצורותיה הרגילות, אך שני דברים מצדיקים תשומת לב.

הראשון הוא העיניים. בלפריטיס שלא מטופלת היא לא נוחה, מתמשכת, וכדאי לטפל בה כראוי ולא רק לסבול אותה.

השני הוא ההקשר. אקזמה סבוראית קשה או עמידה לטיפול נצפית לעיתים קרובות יותר, ובחומרה רבה יותר, אצל אנשים עם מחלת פרקינסון ובדיכוי חיסוני, כולל זיהום HIV לא מטופל. זוהי אסוציאציה, לא רמז אבחנתי. שני המצבים עדיין נדירים כהסבר לאקזמה סבוראית, חומרה או הופעה פתאומית אינן כשלעצמן סימן לאחד מהם, וקשקשת רגילה ומחלה טיפוסית בפנים אינן סיבה לחשוב עליהם. משמעות הדבר היא שמחלה חמורה, נרחבת, לא טיפוסית או עמידה לטיפול ראויה להערכה כוללת, ולא רק לטיפול.

הנטל שרוב האנשים מדווחים עליו בפועל הוא הראות. אודם וקשקשת בפנים ובקרקפת קשים להסתרה, והנטייה של המצב לחזור הופכת זאת למכביד לאורך שנים.

טקטיקות: מתי לפנות לטיפול

ניתן לנהל קשקשת וקילוף קל בפנים באופן סביר באמצעות שמפו אנטי-פטרייתי הנקנה ללא מרשם. יש לפנות לרופא אם אין שיפור לאחר כמה שבועות, אם העפעפיים מעורבים, אם הקרקפת מאבדת שיער, אם הפריחה מתפשטת או קשה באופן חריג, או אם ה-cradle cap של תינוק נעשה דלקתי, מפריש או נרחב.

טיפול: הגרסה הקצרה

הטיפול מכוון בו-זמנית לשמרים ולדלקת. מכיוון שהישנות שכיחה, לעיתים קרובות ממשיכים בצורה כלשהי של טיפול אחזקה גם לאחר שהעור נרגע, אף שהתכניות משתנות ולא כולם חוזרים מיד עם הפסקת הטיפול.

• שמפואים וקרמים אנטי-פטרייתיים, כגון ketoconazole או ciclopirox, בשימוש סדיר כטיפול בסיסי.
• שמפואים רפואיים המכילים selenium sulphide או, היכן שזמין, zinc pyrithione — ההבדל בחומרים המותרים קיים בין מדינות.
• קורסים קצרים של סטרואיד מקומי חלש להתלקחות, במיוחד בפנים, במקום שימוש רציף.
• מעכבי calcineurin מקומיים לעור הפנים כאשר שימוש חוזר בסטרואידים אינו מתאים.
• היגיינת עפעפיים עדינה כאשר שולי העפעפיים מעורבים.
• עבור cradle cap: ריכוך הקשקשת באמצעות אמוליינט והסרה עדינה; ברוב המקרים לא נדרש יותר מכך.

הדיון המלא בטיפול, כולל מה לעשות במקרה של הישנות, מופיע ב-עמוד הדרמטיטיס הסבוראית.