אריתמה אנולרית צנטריפוגלית (ICD-10: L53.1) ⚠️

אריתמה אנולרית צנטריפוגלית (EAC)

אריתמה אנולרית צנטריפוגלית (EAC) היא מצב עורי תגובתי לא שכיח שבו הנגעים האריתמטוטיים מתרחבים באיטיות כלפי חוץ, ומקבלים צורה אנולרית או ארקיפורמית. היא משתייכת לקבוצה של אריתמות פיגורטיביות או גיראטיות. במקרים מסוימים ניתן לזהות זיהום נלווה, תרופה או הפרעה בסיסית; ברבים לא נמצא לעולם טריגר.

רקע היסטורי

המצב תואר לראשונה בשנת 1916 על ידי דרמטולוג צרפתי בשם Ferdinand-Jean Darier, שזיהה את הנגעים המעגליים ואת התכונות הקליניות המיוחדות שלהם.

גורמים ומנגנון המחלה

EAC היא אריתמה תגובתית: הפריחה משקפת את תגובת העור למשהו אחר. כאשר לא ניתן למצוא טריגר — דבר שכיח — היא מוגדרת כאידיופתית.

מבחינה היסטולוגית, EAC מראה תסנין לימפוהיסטיוציטי הערוך בצפיפות סביב כלי הדם בדרמיס — תבנית ה”coat-sleeve”. האפידרמיס נחסך בצורה העמוקה; בצורה השטחית יש שינוי קל, וזה מה שיוצר את הקשקש הנגרר.

אפידמיולוגיה

EAC אינה שכיחה, ונתוני היארעות מהימנים אינם זמינים: היא מדווחת מסדרות מקרים ולא ממחקרי אוכלוסייה, ולכן לא ניתן לקבוע בשום מידה של ביטחון שיעור, יחס בין המינים או התפלגות אתנית. היא מתוארת בכל גיל, כולל בילדים, ושכיחה יותר במבוגרים. דווחו מקרים משפחתיים נדירים עם הורשה אוטוזומלית דומיננטית.

מצבים נלווים וגורמים מעוררים

EAC היא פריחה תגובתית: העור מגיב למשהו ולא חולה בפני עצמו. ההבהרה החשובה היא שב-חלק גדול מהמקרים אף גורם מעורר אינו מזוהה לעולם, והרשימות של אורגניזמים, תרופות ומזונות מסוימים שמופיעות בספרות מקורן בדיווחי מקרה בודדים ולא בסיבתיות מבוססת.

הקטגוריות שכדאי לשקול, בהכוונת ההיסטוריה והבדיקה של המטופל ולא לפי רשימת בדיקה, הן:

  • זיהום — זיהום דרמטופיטי במקום אחר בעור הוא הקשר שלרוב כדאי לחפש, וגם זיהומים חיידקיים, ויראליים ופטרייתיים אחרים תוארו;
  • תרופות — מספר תרופות היו מעורבות בדיווחים בודדים. מה שמכוון לתרופה הוא העיתוי, והיעלמות הנגעים לאחר הפסקתה;
  • מחלה סיסטמית בסיסית, כולל מצבים אוטואימוניים;
  • ממאירות — דווח במיוחד בהקשר של הפרעות לימפופרוליפרטיביות. קשר זה קיים, אך הוא נדיר, ואינו מצדיק בירור של כל מטופל לגבי סרטן.

תסמינים קליניים

בדרך כלל, חולים עם EAC מציגים נגעים אריתמטוטיים טבעתיים שמתחילים ככתמים אדומים קטנים במרכז ומתפשטים כלפי חוץ. הנגעים מופיעים לרוב בירכיים, שוקיים, ולעיתים גם בגו ובפנים. תסמינים כלליים, אם ישנם, לרוב משקפים את הגורם הבסיסי ולא את הפריחה עצמה.

המאפיין האופייני הוא נגע אריתמטוטי טבעתי או ארקיפורי מתרחב המתפשט החוצה במשך שבועות תוך כדי היעלמות במרכז, ויכול להגיע לכמה סנטימטרים או יותר. בצורה השטחית הקשקשת היא trailing scale: היא נמצאת על הצד הפנימי של הקצה המתקדם, ממש מאחורי הגבול ולא עליו. זהו המאפיין המבדיל את EAC מ־tinea, שבה הקשקשת נמצאת על הקצה המוביל. שלפוחיות וטלנגיאקטזיות אינן מאפיינים מגדירים. נגעים המחלימים עשויים להשאיר שינוי פיגמנטציה לאחר דלקת, אך ללא צלקות.

הפריחות יכולות להיות ללא סימפטומים או לגרום לגירוד, בהתאם לגורם האלרגני או הגירוי. חלק מהנגעים עלולים להיות כואבים, בעיקר במקרים של מחלות מערכתיות או זיהומים.

תחזית

לרוב, תחזית EAC טובה, במיוחד כאשר מזהים ומטפלים בגורם הבסיסי במהירות. עם זאת, במקרים של מחלות מערכתיות או ממאירות במקביל, התחזית עלולה להיות פחות טובה. משך הנגעים משתנה – בחלק מהמקרים הם נעלמים תוך שבועות, ובאחרים יכולים להימשך שנים.

סיווג

לפי Ackerman, ובהמשך Bressler ו־Jones, ל־EAC יש שתי צורות קליניות:

  • צורה שטחית: מאופיינת בגירוד וקשקשים בעור.
  • צורה עמוקה: מאופיינת בהיעדר גירוד וקשקשים, מה שמקשה על ההבחנה ממחלות אחרות.

אבחון

האבחנה נעשית לעיתים קרובות קלינית, על סמך המראה והתפשטות איטית רדיאלית. הבירור מוכוון לפי מה שעולה מההיסטוריה ומהבדיקה, ולא מתבצע כבדיקה שגרתית סטנדרטית.

שיטות האבחון כוללות:

  • סקירת היסטוריה רפואית: הרופא ישאל על התסמינים, חשיפות אחרונות ומחלות רקע.
  • בדיקה גופנית: בדיקה מדוקדקת של הנגעים בעור, הן במראה והן במישוש.
  • ביופסיית עור: במקרים לא ברורים, וכדרך להבדיל בין EAC לבין המצבים שמחקים אותו;
  • בדיקה לזיהום פטרייתי: הכנה ל-KOH או תרבית כאשר המראה או התפוצה מעלים חשד ל-tinea, שהוא המדמה הקליני העיקרי;
  • בירור למחלה מערכתית: מונחה על ידי האנמנזה והבדיקה הגופנית. אין התוויה לבדיקות אלרגיה שגרתיות, ואין בסיס לחיפוש גורף אחר ממאירות בחולה ללא מאפיינים נוספים המרמזים עליה.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין EAC למחלות עור אחרות עם תסמינים דומים, כגון:

  • מחלות אוטואימוניות (כמו זאבת או תסמונת שוגרן)
  • מחלות זיהומיות של העור (כמו פטרת) ומחלות דלקתיות (כמו ליכן פלנוס)
  • מחלות עור ממאירות (אונקודרמטוזות)
  • פסאודולימפומות ולימפומות של העור

כמו כן, יש להבדיל בין EAC למצבים דומים נוספים, ביניהם:

  • אריתמה גירטום רפנס
  • אריתמה נקרוליטית מיגרטורית
  • אריתמה מרגינאטום
  • אריתמה מיגרנס
  • אריתמה מולטיפורמה
  • אריתמה פפולאטום צנטריפוגום

טיפול

הטיפול ב־EAC מתמקד בזיהוי וטיפול בגורם הבסיסי. לאחר שהגורם מטופל, הנגעים בדרך כלל נעלמים מעצמם. במקרים אידיופתיים או כאשר הגורם לא ברור, ניתן לטפל בתסמינים בעזרת:

  • קורטיקוסטרואידים מקומיים: להפחתת דלקת והקלה על הגירוד.
  • אנטיהיסטמינים: תרופות שמסייעות בשליטה על תגובות אלרגיות ומקלות על הגירוד.

טיפול בגורם הבסיסי שזוהה הוא הגישה העיקרית, וכאשר נמצא גורם מסוים והוא מטופל, הפריחה בדרך כלל נרגעת. סטרואידים מקומיים מקלים על התסמינים אך אינם מקצרים את מהלך המחלה, והנגעים לרוב חוזרים לאחר הפסקתם. תרופות מדכאות חיסון סיסטמיות אינן טיפול שגרתי ב־EAC. הנגעים עשויים להופיע ולהיעלם במשך חודשים או שנים, ואין בכך כשלעצמו סיבה להעצמת הטיפול; רופא עור צריך להנחות את הטיפול במחלה מתמשכת או חוזרת.

מניעה

כדי למנוע התפרצויות חוזרות של EAC, מומלץ להימנע מגירויים ידועים ולשמור על בריאות העור:

  • כאשר זוהה טריגר ספציפי במקרה שלך, להימנע ממנו.
  • ללבוש בגדים רפויים ונושמים כדי להפחית גירוי בעור.
  • להגביל חשיפה לטמפרטורות קיצוניות ולמרוח קרם הגנה בשמש ישירה.
  • להימנע מגירוד באזורים הפגועים כדי למנוע החמרת התסמינים וזיהומים משניים.
  • לשמור על שינה טובה ולנהל לחץ נפשי בצורה יעילה לתמיכה במערכת החיסון.
  • כל פריחה חדשה או חוזרת צריכה להיבדק, שכן שינוי בדפוס עשוי להעיד על גורם שלא היה ברור קודם לכן.
מודאגים ממצב עור כלשהו?
בדקו את העור שלכם עכשיו

לפניות בנושא זכויות יוצרים על תמונה בדף זה: mail@skinai.pro. אין לעשות שימוש חוזר בתמונות ללא רשות, אלא אם צוין בדף זה רישיון פתוח.

ד״ר מדלן סוואש, רופאת עור מוסמכת מטעם מועצת המומחים, בחלוק לבן

סקירה רפואית

Madeleine Sowash, MD, FAAD

רופאת עור מוסמכת מטעם מועצת המומחים · עמיתה של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה (FAAD)

נסקר בתאריך . הסקירה הרפואית מתייחסת לדיוק המידע בדף הזה. היא אינה מהווה גיבוי לשום תוצאה פרטנית, ואינה יוצרת יחסי רופא–מטופל.