נבוס דיספלסטי (ICD-10: D22) ⚠️

נבוס דיספלסטי (נבוס אטיפי, נבוס קלארק)

נבוס דיספלסטי (המוכר גם כנבוס אטיפי או נבוס קלארק) הוא נגע פיגמנטרי שפיר שמקורו בתאי המלנוציטים. בדרך כלל נבוסים דיספלסטיים בודדים לא עוברים שינוי, אך אצל אנשים עם מספר נבוסים אטיפיים יש סיכון גבוה יותר למלנומה ויש צורך במעקב עור קבוע. נבוסים דיספלסטיים יכולים להופיע בכל גיל, אך הסיכוי לכך עולה עם הגיל. לרוב הם מופיעים בכמות רבה, במיוחד אצל אנשים עם נבוסים מולדים רבים, או לאחר חשיפה ממושכת לקרינת שמש או לקרינת UV מלאכותית. נבוסים דיספלסטיים מופיעים בשכיחות דומה אצל גברים ונשים.

גורמים שמעלים סיכון

הסיבה המדויקת להופעת נבוסים דיספלסטיים עדיין לא מובנת במלואה. עם זאת, זוהו כמה גורמים שמעלים את הסיכוי להיווצרותם. גורמים אלה גורמים לעור להיות רגיש יותר להיווצרות נבוסים כאלה:

• גורמים גנטיים (תורשה): התברר שנבוסים דיספלסטיים יכולים לעבור בתורשה בצורה אוטוזומלית דומיננטית, מצב שנקרא תסמונת נבוס דיספלסטי. עם זאת, רבים מפתחים נבוסים כאלה גם בלי היסטוריה משפחתית.
• קרינת UV: חשיפה לקרינת UV שמשית או מלאכותית קשורה להופעת נגעים מלנוציטריים ולסיכון למלנומה באופן כללי, אף שהמנגנון בנגע בודד אינו מובן במלואו. שינוי בפיגמנט נצפה בנבוס. חשיפה לקרינת UV היא גורם סיכון חשוב למלנומה, אך אין לפרש זאת כהוכחה לכך שנבוס דיספלסטי בודד יהפוך למלנומה.
• שינויים הורמונליים: שינויים הורמונליים, בעיקר בגיל ההתבגרות או בהריון, יכולים להשפיע על הופעת נבוסים חדשים ועל גדילת נבוסים קיימים.
• קרינה מייננת ופציעות עור: קרינה מייננת קשורה לנגעים מלנוציטריים. לא הוכח קשר בין פציעת עור כרונית לבין הופעה או גדילה של נבוס דיספלסטי.

אבחון

האבחון של נבוסים דיספלסטיים מתבסס על בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית של הנגע ודרמטוסקופיה לבחינת מבנה ותכונות הנבוס. במקרה של חשד לשינוי ממאיר או אם הנגע נראה לא טיפוסי, מבצעים ביופסיה כדי לאשר את האבחנה ולשלול מלנומה.

תסמינים

בהסתכלות ישירה, נבוסים דיספלסטיים נראים ככתם או גוש מעט מורם. הנגע יכול להיות סימטרי (בצורת אליפסה, עיגול או אליפטי), או בעל צורה לא סדירה. פני השטח של הנבוס עשויים להיות חלקים, דומים למרקם העור הרגיל, או מעט גבשושיים. במקרים מסוימים, הנבוס יכול להיות מחוספס או להראות קילופים.

הקצוות של נבוסים דיספלסטיים בדרך כלל לא סדירים, עם גבולות לא אחידים, מה שנחשב לסימן לא טוב. צבע הנבוס משתנה מאוד – מחום בהיר עד חום כהה, וכולל לעיתים גוונים של אדום, ורוד ואפילו כחול. פיזור הפיגמנט בדרך כלל לא אחיד, עם ירידה הדרגתית בעומק הצבע מהמרכז לקצוות, או גוונים שונים של אותו צבע לאורך הנגע. לפעמים הנבוס מכיל מספר צבעים שונים, מצב שנקרא פוליכרומטיות.

בדרך כלל אין שיער באזור הנבוס הדיספלסטי, אך לפעמים ניתן לראות שיערות דלילות בקצוות הנגע.

גודל הנבוס נע בדרך כלל בין 10 ל-15 מ”מ בקוטר, אך נגעים גדולים יותר יכולים להופיע. גדילה מהירה היא סיבה להערכה של הנגע למלנומה ללא דיחוי.

בהרגשה, נבוסים דיספלסטיים נראים מעט צפופים יותר מהעור הרגיל, ולרוב לא מלווה בתחושות סובייקטיביות, אלא אם הנגע נפגע או נחשף לקרינת UV, אז יתכן גירוד קל.

נבוסים דיספלסטיים יכולים להופיע בכל מקום בגוף, ללא מיקום מועדף, אך לרוב נמצאים באזורים החשופים לשמש.

תיאור דרמטוסקופי

בדיקת דרמטוסקופיה של נבוסים דיספלסטיים בדרך כלל מראה את התכונות הבאות:

• רשת פיגמנט בהירה וכהה לסירוגין: דפוס של אזורים בהירים וכהים ברשת הפיגמנט, שמצביע על רשת פיגמנט לא טיפוסית.
• הכללות לא סדירות: נקודות וגלובולות לא סדירות ברקע רשת הפיגמנט, שמאפיינות נבוסים דיספלסטיים.
• גלובולות: מבנים מלאים בפיגמנט בגדלים וצורות שונות, שנראים בתוך הנגע.
• אסימטריה: צבע, מבנה וצורת הנבוס לעיתים קרובות לא סימטריים, מה שמעיד על נגע לא טיפוסי.
• גבולות לא אחידים: הקצוות של נבוסים דיספלסטיים נוטים להיות לא סדירים ובלתי אחידים.
• קרינה רדיאלית פריפרית: קרניים רדיאליות שיוצאות ממרכז הנגע.
• פוליכרומטיות (מספר צבעים): נבוסים דיספלסטיים מציגים לרוב שלושה צבעים או יותר בתוך הנגע.
• אזורים של היפופיגמנטציה: אזורים עם פיגמנט מופחת, ולפעמים אזורים חסרי מבנה, שנראים בתוך הנגע.
• מבני רגרסיה: סימנים להצטמצמות או נסיגה, שיכולים להיראות כאזורים בהירים או פיגמנטציה לא מלאה.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין נבוסים דיספלסטיים לנגעים פיגמנטריים אחרים בעור, כגון:

• היפרפיגמנטציה לאחר דלקת
• מלנוציטוזיס דרמלי מולד
• נבוס פיגמנטרי (פשוט או פפילומטוטי)
• המנגיומה
• נבוס כחול
• נבוס שפריץ
• קרצינומה של תאי בסיס
• מלנומה

סיכונים

נבוס דיספלסטי בודד הוא נגע שפיר ולעיתים נדירות עובר שינוי. חשיפה לקרינת UV מעלה את הסיכון למלנומה באופן כללי; לא הוכח קשר בין טראומה לבין שינוי ממאיר של נבוס מסוים. אצל אנשים עם מספר נבוסים אטיפיים יש סיכון גבוה יותר למלנומה. נבוסים דיספלסטיים הם נגעים שמקורם בתאי המלנוציטים; החשש העיקרי הוא התפתחות מלנומה אצל אנשים עם מספר נבוסים אטיפיים, ולא שינוי לסרטן תאי קשקש.

חשוב לעקוב מקרוב אחרי נבוסים דיספלסטיים, כי אנשים עם מספר נבוסים עלולים לפתח נגעים ממאירים אחרים בעור, גם באזורים ללא שינוי וגם ליד נבוס קיים. זה מקשה על גילוי מוקדם של סרטן העור ועל אבחנה מבדלת של מלנומה.

טיפול ומעקב

קשה להבדיל בין נבוסים דיספלסטיים למלנומה בשלביה המוקדמים רק במבט. רוב הנבוסים הדיספלסטיים הטיפוסיים קלינית אינם דורשים כריתה שגרתית; עוקבים אחריהם במעקב קליני ודרמטוסקופי. נגע החשוד למלנומה מבוצע בו ביופסיה או כריתה כדי שניתן יהיה לבדוק אותו היסטולוגית. המעקב הזה שייך לרופא עור או לרופא אחר שעבר הכשרה מתאימה, והוא מחליט אם המשך מעקב או הסרה מתאימים על פי מאפייני הנגע.

נבוס שנלכד שוב ושוב בבגדים או בתכשיטים לא צריך להיכרת רק מסיבה זו, אם כי גירוי מתמשך כדאי להעלות בביקורת. המעקב הדינמי כולל תיעוד צילומי קבוע של הנגע כדי לזהות שינויים קטנים במראה.

אנשים עם מספר נבוסים דיספלסטיים צריכים לעבור בדיקות עור תקופתיות, רצוי לפני ואחרי חודשי הקיץ, כדי לבדוק את השפעת החשיפה לשמש. שמירת מפה של נגעי העור מקלה על המעקב ומסייעת לזהות נגעים חדשים או משתנים.

טיפול

במקרים שבהם יש צורך בהסרה, היא נעשית בכריתה כירורגית עם סכין סטנדרטית או סכין רדיו-תדר. לאחר ההסרה, הרקמה שנכרתת נבדקת היסטולוגית כדי לוודא שהנגע שפיר.

שיטות הרסניות כמו הסרה בלייזר או הקפאה בדרך כלל נמנעות בנבוסים דיספלסטיים חשודים, כי הן לא מאפשרות בדיקה היסטולוגית. לכן, כשיש צורך להסיר, עדיף כריתה מלאה עם בדיקה היסטולוגית.

מניעה

נבוסים דיספלסטיים לא ניתן למנוע. מה שמפחית את הסיכון למלנומה באופן כללי, ועוזר לזהות שינויים מוקדם, הוא הקפדה על טיפול בעור והגנה מפני השמש:

• להימנע מחשיפה מופרזת לקרינת UV, כולל מיטות שיזוף וחשיפה ממושכת לשמש.
• למרוח קרמים מגן וללבוש בגדים מתאימים בזמנים של חשיפה גבוהה לשמש.
• להימנע מכוויית שמש, שהיא החשיפה שהכי חשוב למנוע.
• להפחית חשיפה לקרינה מייננת ולסכנות סביבתיות.
• לבחון את העור שלך באופן קבוע ולדווח על כל נבוס שמשתנה בגודל, בצורה, בצבע או בתחושה.

בדיקות עור סדירות, פנייה מהירה לרופא במקרה של שינוי, והסרה של נגעים חשודים הם צעדים חשובים לשמירה על בריאות העור ומניעת סיבוכים.