פפילומה (ICD-10: B07) 💚

פפילומה בעור

פפילומה בעור היא גידול שפיר שצומח מעל פני העור. המונח הוא רחב, והכינויים המשמשים לצדו אינם ניתנים להחלפה. יבלת פיליפורמית היא verruca הנגרמת על ידי HPV. לעומת זאת, נגע עור פפילומטוטי שפיר עשוי להיות ללא סיבה ויראלית כלל. מכיוון שהטיפול והמשמעות שונים, חשוב לקבוע מהו כל נגע כזה — וזו שאלה לבדיקה, לא לשם. נגעים אלה מתחילים בדרך כלל להופיע בגיל ההתבגרות והופכים מרובים יותר עם הגיל.

גורמים שמעלים את הסיכון

רבים מהפפילומות והיבלות בעור קשורות לווירוס הפפילומה האנושי (HPV), אך ישנם גם גידולים שפירים דמויי פפילומה שאינם ויראליים, שלרוב נושאים סיכון נמוך להתפתחות סרטן. עם זאת, כיוון שכמעט 90% מהאוכלוסייה נושאים את הווירוס, אך לא כולם מפתחים פפילומות, ברור שיש גורמים נוספים שמשפיעים על הופעתן. בין הגורמים שמעלים את הסיכוי לפפילומות נמנים:

מצבי דיכוי חיסוני: מערכת חיסון חלשה, בין אם בגלל מחלות כמו HIV או טיפולים מדכאי חיסון, עלולה להוביל להופעת פפילומות.
חשיפה ל-HPV: ביבלות, מה שקובע הוא מגע עם הווירוס — מגע עור-לעור, או משטחים וחפצים משותפים. זה רלוונטי לנגעים הקשורים ל-HPV ולא לנגעים פפילומטוטיים שמקורם אחר.

אבחון

האבחון מתבסס על בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית רגילה של הפגיעות, ואחריה שימוש בדרמטוסקופיה לבחינת מבנה הגידולים. בדיקות מעבדה ל-HPV אינן חלק מכך: הן אינן נדרשות ליבלת עורית רגילה או לנגע פפילומטוטי ואינן קובעות את האבחנה. כאשר האבחנה אינה ודאית, או כאשר קיימת אפשרות לממאירות, ביופסיה היא הצעד המתאים.

תסמינים

בהסתכלות ישירה, הפפילומה נראית כבליטה מוארכת שצומחת מעל העור על גבעול (מוט). הגבעול יכול להיות ברוחב שווה לקוטר הפפילומה או מעט צר יותר. מרקם הפפילומה בדרך כלל דומה לעור רגיל, אך פפילומות גדולות עלולות להיות מחוספסות, עם מראה דמוי יבלת “מחוספסת”.

הקצוות של הפפילומה בדרך כלל ברורים, אך יכולים להיות לא אחידים, בעיקר בפגיעות גדולות. צבע הפפילומה נע בין צבע עור רגיל (הנפוץ ביותר) לחום בהיר. צבעים כהים נדירים בפפילומות. בדרך כלל הפפילומות לא משפיעות על צמיחת שיער, אך לעיתים ניתן לראות שערות עבות או פרוותיות במרכז הפגיעה.

גודל הפפילומות בדרך כלל קטן, עם רוחב של עד 2-3 מ”מ וגובה של 3-5 מ”מ מעל פני העור. פפילומות גדולות נדירות. במישוש, הפפילומה מרגישה כמו עור רגיל או מעט רכה יותר, בעיקר במרכז. בדרך כלל אין תחושות סובייקטיביות, אך במקרים ממושכים עלול להופיע גירוד קל.

פפילומות נפוצות בעיקר באזור הצוואר, בתי השחי, המפשעות והגוף (חזה וגב), אך הן יכולות להופיע גם על ריריות. באזורים אחרים בגוף הן פחות שכיחות.

תיאור בדרמטוסקופיה

במהלך בדיקת דרמטוסקופיה ניתן לראות את המאפיינים הבאים של פפילומות בעור:

מבנה פפילרי: אלמנטים שטוחים אופייניים לפפילומה, שנראים לעיתים בעקבות הלחץ שמופעל במהלך הבדיקה.
צביעה אחידה ומפוזרת: כל הפפילומה נראית עם פיגמנט אחיד בבדיקה.

אבחנה מבדלת

כשמאבחנים פפילומות, חשוב להבדיל אותן מפגיעות עור דומות אחרות, כגון:

נבוס פפילומטוטי
נבוס של בלוטות החלב
נבוס עם הילה
דרמטופיברומה
יבלת ויראלית
מולוסקום קונטגיוזום
קרצינומה בסיסית נודולרית
מלנומה חסרת פיגמנט

סיכונים

יבלות טיפוסיות הקשורות ל-HPV הן שפירות. נגע שגדל במהירות, נעשה נוקשה, כיבתי, מדמם או משתנה באופן אחר, אין לקרוא בו כעל פפילומה שהפכה ממאירה; יש להעריך אותו מחדש, משום שייתכן שמדובר באבחנה אחרת לחלוטין, וממאירות בכלל זה.

הסכנה העיקרית בפפילומות היא הנטייה שלהן להיפצע בקלות בגלל צורתן המוארכת והגבעול הצר. פציעות כאלה עלולות לגרום לדימום, כאב וסיכון לזיהום, כשהפצע הופך לנקודת כניסה למיקרואורגניזמים מזיקים. בנוסף, פפילומות עלולות לגרום לאי נוחות אסתטית ופסיכולוגית, במיוחד אם הן באזורים בולטים.

רבים נושאים HPV מבלי לפתח לעולם נגע, וזה כשלעצמו אינו סיבה למעקב אונקולוגי.

מה עושים?

נגע שלא נבדק הוא עניין אחר מזה שנקבע על ידי קלינאי. המעקב בא לאחר ההערכה, ולא להפך: נגע שלא נבדק צריך להיות מוצג לרופא עור. “פפילומה” כולל כמה דברים שונים, וגידול נוקשה, פיגמנטרי או כיבי עשוי להיות משהו אחר לגמרי.

לאחר שנגע זוהה והוא יציב, סביר לעקוב אחריו בין ביקורות. יש לחזור מוקדם יותר אם הוא גדל במהירות, נעשה נוקשה או אינדורטיבי, הופך לכיב, מדמם או שאינו מחלים.

הרופא יחליט אם להמשיך במעקב או להמליץ על הסרה כירורגית. פפילומות שנפגעות לעיתים קרובות מחיכוך עם בגדים, תכשיטים או בעבודה, כדאי לשקול להסירן כדי למנוע פציעות נוספות. במקרים מסוימים, אפשר להסיר פפילומות גם לבקשת המטופל, בעיקר אם הן מפריעות אסתטית או גורמות לאי נוחות נפשית.

למעקב דינמי מומלץ לצלם את הפפילומות – כך קל לזהות שינויים, אפילו קטנים. באיזו תדירות אדם צריך להיבדק תלוי בנגעים שלו ולא בעונת השנה. שמירת מפה של נגעי העור מקלה על המעקב ומסייעת לזהות פגיעות חדשות או משתנות.

טיפול

לטיפול בפפילומות מעדיפים בדרך כלל שיטות פחות פולשניות:

הסרה בלייזר: משמשת לנגעים בצורות, גדלים ומיקומים שונים.
קירור בנייטרוגן נוזלי: מתאים לטיפול בפפילומות קטנות ושטחיות, אך יש סיכון לצלקות.
הסרה באמצעות סכין גלי רדיו: שיטה שמשתמשת בגלי רדיו להסרת הפפילומה עם פגיעה מינימלית ברקמות.
אלקטרוקואגולציה: שימוש בזרם חשמלי לשריפת הפפילומה.

אילו מהשיטות מתאימה לנגע מסוים תלוי בנגע ובאבחנה; אף אחת מהן אינה השיטה הטובה ביותר באופן כללי. הן מתאימות לנגע שכבר זוהה כיבלת רגילה. כאשר האבחנה אינה ודאית או הנגע נראה חשוד, יש לבצע ביופסיה או כריתה כך שניתן יהיה לבדוק את הרקמה — ולא להשמידה בשיטה שלא מותירה דבר לבדיקה.

אין להוריד פפילומות לבד, בגלל הסיכון לסיבוכים כמו דימום, זיהום ואבחנה שגויה של הפגיעה.

כיוון שרבות מהפפילומות קשורות ל-HPV, יש סיכון להופעתן מחדש לאחר ההסרה. פפילומות חדשות עלולות לצוץ באותו אזור או סמוך לו. אמצעי מניעה עוזרים להפחית את הסיכון לחזרה.