זיהומי עור פטרייתיים (ICD-10: B35) 🚨

זיהומי פטריות בעור: דרמטופיטוזות, קנדידיאזיס וטינאה ורסיקלור

סקירה כללית

זיהומי פטריות בעור הם קבוצת זיהומים נפוצים שנגרמים על ידי פטריות ופוגעים בהשכבה החיצונית של העור, זקיקי השיער, הציפורניים והמבנים הנלווים לעור. רובם נגרמים על ידי דרמטופיטים (פטריות חוטיות מהסוגים Trichophyton, Microsporum, Epidermophyton), שמרים מהסוג Candida ופטריות שומניות כמו Malassezia. הדרמטופיטים נפוצים מאוד בסביבה וניתנים להעברה בקלות, בעוד Malassezia היא תושב תקין של עור האדם והמצבים שהיא גורמת להם אינם נדבקים מאנשים אחרים. הדרמטופיטים מועברים במגע ישיר עם אנשים חולים, בעלי חיים או משטחים מזוהמים.

הדרמטופיטים מחולקים לפי המקום שבו הם חיים ומעדיפים להתפתח:

• גאופיליים: חיים באדמה; מועברים דרך חשיפה לסביבה;
• זואופיליים: נמצאים בבעלי חיים; מועברים במגע ישיר או עקיף עם שיער או עור נגועים;
• אנתרופופיליים: פטריות שמיועדות לאדם בלבד; מתפשטות בקלות במגע עור לעור או דרך חפצים משותפים (מסרקים, מגבות, בגדים).

דרמטופיטוזות נפוצות

טינאה קורפוריס (טבעת גוף)

טינאה קורפוריס היא זיהום פטרייתי שטחי בעור חלק (לא כולל הקרקפת, הציפורניים, כפות הידיים והרגליים). יכולה להופיע בכל אזור של הגוף או הגפיים, ונפוצה במיוחד באקלים טרופי.

הפתוגנים העיקריים הם:

• Microsporum canis (זואופילי): מועבר לעיתים קרובות מחיות מחמד או חיות משוטטות;
• Trichophyton rubrum (אנתרופופילי): גורם שכיח לזיהומים כרוניים ונרחבים במבוגרים.

תסמינים קליניים: כתמים אדומים בצורת טבעת עם גבולות פעילים, קשקשים ולעיתים שלפוחיות, ואזור מרכזי שיכול להיות נקי או מעט קשקשי. הנגעים יכולים לגדול ולהתמזג לפלחים גדולים יותר. גירוד נפוץ אך משתנה בעוצמתו.

טינאה פדיס וטינאה מנום (רגל ספורטאי וזיהום כף היד)

טינאה פדיס היא הזיהום הפטרייתי הנפוץ ביותר בעור בעולם. היא משפיעה על כפות הרגליים, האצבעות והמרווחים ביניהן. טינאה מנום פוגעת בכפות הידיים, ולעיתים קשורה לזיהום בציפורניים או בכף הרגל.

פתוגנים: בעיקר Trichophyton rubrum; גורמים נוספים כוללים Trichophyton mentagrophytes ו-Epidermophyton floccosum.

סוגים קליניים:

• סוג סמוי: קשקוש עדין במרווחי האצבעות או בכפות הידיים, לרוב ללא תסמינים;
• סוג היפרקרטוטי כרוני: עור יבש ועבה בכפות הרגליים (“דגם מוקסין”), לעיתים עם סדקים וגרד;
• סוג מרווחי (“רגל ספורטאי”): ריכוך העור, קילוף, אדמומיות וסדקים כואבים בין האצבעות;
• סוג שלפוחיתי: שלפוחיות מתוחות או בועות, לרוב בכף הרגל, לפעמים עם זיהום חיידקי משני;
• סוג כיבי חריף: כיבים חמורים עם מוגלה, דלקת בלימפה ותסמינים כלליים; בדרך כלל נגרם מזיהום חיידקי משני.

טינאה קרויס (גרדת המפשעה)

טינאה קרויס היא זיהום פטרייתי באזור המפשעה, שפוגע בדרך כלל בירכיים הפנימיות, באזור הפרינאום, הישבן והאזור הערווה. נפוץ בעיקר בקרב גברים מבוגרים.

פתוגנים: בעיקר Epidermophyton floccosum, ואחריו Trichophyton rubrum.

מראה קליני: פלקים אדומים, ברורים עם גבולות מוגבהים וקשקשים. הנגעים יכולים להכיל שלפוחיות, פצעים או קרומים. הגירוד נפוץ, ולעיתים יש ריכוך או זיהום משני שמגביר את אי הנוחות.

קנדידיאזיס בעור

קנדידיאזיס בעור נגרם על ידי פטריות מהסוג Candida, בעיקר Candida albicans. בניגוד לדרמטופיטים, קנדידה יוצרת מבנים דמויי חוטים (פסאודוהיפה) ומעדיפה סביבה חמה ולחה. בדרך כלל פוגעת בקפלי העור, במיוחד באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, תינוקות, ואנשים עם השמנת יתר או סוכרת.

מיקומים נפוצים:

• קפלי המפשעה והפרינאום;
• בית השחי;
• מתחת לשדיים;
• קפלי הישבן ואזור החיתולים בתינוקות;
• מרווחי האצבעות בידיים וברגליים.

סימנים קליניים: כתמים אדומים, לחים ומרוככים עם פצעונים לוויינים או שלפוחיות בקצה. הנגעים עלולים לגרום לשריפה או לגרד. אצל חולים שמרותקים למיטה, קנדידיאזיס יכול להופיע בגב או מתחת לקפלי העור.

קנדידיאזיס מפושט

קנדידיאזיס מפושט, המכונה גם קנדידיאזיס חודרני או קנדידמיה, הוא זיהום פטרייתי חמור ומערכתי שנגרם מהתפשטות הפטרייה דרך הדם. הוא מתרחש בעיקר באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת מאוד, כמו חולים ביחידות טיפול נמרץ, מטופלים בכימותרפיה, מקבלי השתלות ותינוקות.

תסמינים אפשריים:

• חום מתמשך או לא מוסבר ותסמינים כלליים של זיהום;
• מעורבות של מספר איברים (כליות, כבד, מוח, טחול);
• שינויים בעור כמו פפולות אדומות עם מרכזים נקרוטיים או מדממים בגוף או בגפיים.

קנדידיאזיס מפושט דורש טיפול אנטי-פטרייתי דחוף ולעיתים אשפוז. הנגעים בעור יכולים לסייע באבחון מוקדם במקרים מערכתיים.

אבחון זיהומים פטרייתיים שטחיים

האבחון של דרמטופיטוזות וקנדידיאזיס מתבסס על שילוב של ממצאים קליניים ואישורי מעבדה:

• בדיקה קלינית: הערכת מראה הנגעים, מיקומם, הקשקשת והתסמינים;
• מיקרוסקופיה עם KOH: הבדיקה המאשרת כאשר האבחנה אינה ברורה — גירוד מהעור שנבדק עם אשלגן הידרוקסידי כדי לזהות חוטים פטרייתיים או פסאודוהיפה;
• בדיקות תרבית: שמורות למקרים נבחרים או עמידים לטיפול, לזיהוי המין;
• מנורת ווד: שימושית לאבחון זיהומי Microsporum (פלואורסצנציה ירוקה) וטינאה ורסיקלור (זוהר צהוב-כתום);
• בדיקות PCR: זיהוי מולקולרי מתקדם של DNA פטרייתי, בשימוש במקרים מורכבים או חוזרים.

טיפול בזיהומים פטרייתיים בעור

אסטרטגיית הטיפול תלויה בסוג הזיהום, חומרתו, היקפו ומצב מערכת החיסון של המטופל. הטיפול יכול לכלול תרופות מקומיות במקרים מקומיים ו-תרופות מערכתיות במקרים נרחבים או כרוניים.

טיפול מקומי:

לזיהומים שטחיים קלים עד בינוניים:

• אימידאזולים: קלוטרימאזול, קטוקונאזול, מיקונאזול;
• אלילאמינים: טרבינאפין, נפטיפין;
• פוליינים: ניסטטין לטיפול בקנדידיאזיס;
• סטרואידים אינם טיפול בזיהום פטרייתי. סטרואיד הנמרח על זיהום דרמטופיטי מדכא את המראה בעוד הזיהום מתפשט — tinea incognito — ולכן תכשירים משולבים שמורים לסיבה קלינית מסוימת.

אין משך טיפול יחיד שמתאים לכל זיהום פטרייתי: הדבר תלוי בגורם, במיקום, בחומרה ובתכשיר שנבחר, ויש להמשיך בטיפול לפי משך הטיפול שנקבע גם לאחר שהעור מתחיל להיראות טוב יותר.

טיפול אנטי-פטרייתי מערכתית:

מומלץ בזיהום נרחב, במקרים חוזרים או במטופלים עם דיכוי חיסוני, וגם באתרים שטיפול מקומי אינו מגיע אליהם: דרמטופיטוזיס בקרקפת, בזקן ובציפורניים מצריך בדרך כלל טיפול סיסטמי, בעוד שזיהומים רבים לא מסובכים של העור מגיבים לטיפול מקומי בלבד. עמידות ל-Terbinafine מתפתחת בדרמטופיטים מסוימים, בעיקר Trichophyton indotineae, ולכן מקרה שאינו מגיב כדאי לבדוק מחדש ולא רק לטפל שוב.

• טרבינאפין, לטיפול בעור ובציפורניים, בקורסים שונים;
• איטרקונאזול, בטיפול רציף או בטיפול מחזורי;
• פלוקונאזול, בעיקר לקנדידיאזיס. המינון נקבע על ידי המרשם;
• קטוקונאזול פומי אינו מומלץ לזיהומים אלה, בגלל הסיכון לפגיעה כבדה חמורה; במקום זאת משתמשים בתכשירים פומיים אחרים.

טינאה ורסיקלור – סיכום

טינאה ורסיקלור, הנגרמת על ידי Malassezia species, היא זיהום שמרי שטחי של השכבה הקרנית בעור. מתבטאת בכתמים קשקשיים בהירים או כהים, בעיקר באזורי החלק העליון של הגוף והזרועות. נפוצה יותר באקלים חם ולח ובאנשים עם עור שמן.

אבחון:

• מנורת ווד: פלואורסצנציה צהובה-כתומה;
• בדיקת KOH: מראה של “ספגטי וכדורי בשר” (חוטים ונבגים);
• תרבית: לעיתים נדירות נדרשת; Malassezia זקוק למצע עשיר בשומנים כדי לגדול בכלל.

טיפול:

• מקרים קלים: טיפול מקומי בקטוקונאזול, קלוטרימאזול או סלניום סולפיד;
• מקרים חמורים או חוזרים: טיפול מערכתית באיטרקונאזול או פלוקונאזול, השמור למחלה נרחבת, חוזרת או עמידה לטיפול, במינון הנקבע על ידי הרושם.

מניעה וסיכום

צעדים למניעה כוללים:

• שמירה על היגיינה טובה: ניקוי יומיומי, ייבוש קפלי העור, החלפת גרביים ובגדים תחתונים בתדירות גבוהה;
• הימנעות משימוש משותף בפריטים: לא לשתף מגבות, סכיני גילוח, נעליים או כלי ציפורניים;
• ניהול מצבים רפואיים בסיסיים: שליטה על רמות הסוכר בסוכרת, שיפור תזונה וטיפול בהשמנה או הפרעות הורמונליות;
• הגנה על העור: הימנעות מפציעות עור, לבישת בגדים שאינם אטומים, והימנעות מחום ולחות מופרזים;
• חיטוי סביבתי: ניקוי וחיטוי נעליים, מצעים ומשטחים שנוגעים בהם לעיתים קרובות במקומות ציבוריים;
• טיפול מונע: בטינאה ורסיקלור חוזרת, לעיתים משתמשים בטיפול תחזוקתי במהלך החודשים החמים. קורסים מונעים אינם אמצעי כללי ונקבעים באופן פרטני.

זיהומי הפטריות בעור הם בדרך כלל ניתנים לטיפול ומניעה. עם זאת, צורות כרוניות או נרחבות עלולות להעיד על בעיות מערכתיות שדורשות בדיקה רפואית. טיפול מוקדם, אבחון מדויק ועמידה בהנחיות הטיפול מבטיחים שיעורי ריפוי גבוהים והפחתת הסיכון לחזרה. שילוב של טיפול תרופתי, שינוי אורח חיים ושליטה בזיהום יכול לסייע להעלים את רוב הזיהומים השטחיים ולשמור על עור בריא.