קרטוזה סבוראית (ICD-10: L82) 💚

קרטוזיס סבוריי (וורט סבוריי, וורט סנילי, קרטוזיס סנילי, קרטומה סנילית)

קרטוזיס סבוריי הוא גידול עור שפיר הממאופיין בקרטיניזציה, היוצא מעל פני העור. נגעים אלו מופיעים בדרך כלל לאחר גיל 50, כאשר שכיחותם עולה עם הגיל. קרטוזיס סבוריי נמצא לרוב במספרים, ומספר הנגעים נוטה לגדול עם הזמן. סוג זה של נئو-פלזמה שכיח באותה מידה אצל גברים ונשים, אם כי התדירות עשויה להשתנות מעט בהתאם לגיל וגורמים נוספים.

גורמי סיכון

הגורם המדויק לקרטוזיס סבוריי אינו מובהר במלואו, אך זוהו מספר גורמים העלולים להגדיל את הסיכון להתפתחות נגעים עוריים שפירים אלו. גורמים אלה תורמים להופעה ולצמיחה של קרטוזיס סבוריי:

• שינויים עוריים אינבולוטיביים (קשורים לגיל): הזדקנות הקרטינוציטים האפידרמיים יחד עם אפופטוזיס בשלב מאוחר (מוות תאי) מהווה גורם משמעותי בהתפתחות קרטוזיס סבוריי.
• חשיפה יתר לקרינת שמש: חשיפה ממושכת לקרינת שמש ולקרינת אולטרה סגולה מגבירה את הסיכון להתפתחות קרטוזיס סבוריי בשל השפעת קרני UV על תאי העור.
• גורמים גנטיים: היסטוריה משפחתית ונטייה גנטית עשויים להשפיע על ההתפתחות של קרטוזיס סבוריי, כאשר יש אנשים הרגישים יותר עקב הרכב גנטי.

אבחון

האבחנה של קרטוזיס סבוריי מבוססת על בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית שגרתית של הנגע והערכת דרמטוסקופיה לאפיון תכונות הגידול. במקרה של חשד לממאירות או לאטיפיות, ניתן לבצע ביופסיה לאישור האבחנה ולשלילת מצבים אחרים, כגון סרטן עור.

תסמינים

בבדיקה ויזואלית, קרטוזיס סבוריי מופיע כנגע שטוח, חצי-כדור או בעל עוקץ קצר היוצא מעל פני העור. נגעים אלה לרוב סימטריים, בדרך כלל בצורת אליפסה או עיגול, אם כי נגעים גדולים עשויים להיות בעלי צורה לא סדירה. מרקם פני השטח של קרטוזיס סבוריי שונה מזה של עור תקין: הוא מחוספס, יבש, ולעיתים מציג סימני התקלפות. במקרים מסוימים, במיוחד עבור נגעים גדולים מעל 10 מ”מ, פני השטח עלולים להיות בעלי מרקם וורטי, המזכיר פפילות יבשות ובלתי אחידות. במקרים מסוימים, הקרטיניזציה כה בולטת שחלקים מהקרטוזיס עלולים ליפול מעצמם או עם השפעה פיזית מינימלית.

גבולות הקרטוזיס הסבוריי בדרך כלל ברורים ואחידים. עם זאת, בקטומות גדולות, הקצוות עשויים להיות בלתי סדירים. צבע הקרטוזיס הסבוריי משתנה בין צבע עור רגיל או אפור לצבע אפור-חום. במקרים מסוימים עשויים להופיע גוונים של ורוד או ורוד-אדום. סביב הנגע, העור הבלתי משנה עשוי להראות אדמומיות קלה.

צמיחת שיער באזור הקרטוזיס הסבוריי לרוב אינה מושפעת. עם זאת, במקרים מסוימים, שיער עשוי לצמוח בנגע אם זה מולד, או באזורים של קרטומות עם היפופיגמנטציה.

גודל קרטוזיס סבוריי משתנה, ונע בין 5 מ”מ ל-20 מ”מ בקוטר. נגעים הגדולים מ-15 מ”מ נדירים. גובה הנגע מעל פני העור בדרך כלל אינו עולה על 5-7 מ”מ.

בהרגשה במישוש, קרטוזיס סבוריי מרגיש צפוף ויבש, כאשר באזורים מסוימים עלולה להופיע התקלפות. לרוב אין תחושות סובייקטיביות, אם כי יתכן גרד קל, בעיקר בנגעים הוותיקים.

קרטוזיס סבוריי ממוקם בדרך כלל בגוף, בגפיים העליונות ובפנים. באנשים מבוגרים, נגעים אלו עשויים להופיע גם באזורים נוספים בגוף.

תיאור דרמטוסקופי

דרמטוסקופיה של קרטוזיס סבוריי מצביעה על מאפיינים אופייניים הבאים:

• פתחי דמויי קומדון: כלולים קרטוטיים אפורים-חום ברורים ומתועדים היטב בתוך הנגע.
• ציסטות דמויי מיליום: מבנים כדוריים קטנים עם גוון לבן עמום או צהבהב, הנראים בחלק מהמקרים של קרטוזיס סבוריי.
• סדקים ורכסים: תלמים וקפלים מורמים על פני השטח, אשר יחד מקנים לנגע את המרקם האופייני שלו.
• דפוס צרבריפורמי (דמוי מוח): סדקים ורכסים הערוכים בדפוס המזכיר את קפלי המוח.
• כלי דם: נוכחות של כלי דם בצורת סיכת ראש (hairpin) הנראים בתמונות דרמטוסקופיות.
• פיגמנטציה רקעית: הרקע נע מאפור חיוור לחום ולעיתים קרובות הוא אחיד למדי. כשלעצמו זה אינו ממצא אבחנתי, שכן הוא מופיע גם בנגעים פיגמנטריים אחרים.
• רשת שווא: רשת פיגמנט אחידה עם קצוות לא אחידים וחדים היוצרים שבירה, במיוחד בפנים.
• פיגמנטציה בנקודות: נקודות קטנות בצבע אפור-שחור הנראות בתוך הנגע.

אבחנה מבדלת

חשוב להבחין בין קרטוזיס סבוריי לנגעים עוריים פיגמנטריים אחרים, כגון:

• קרטוזיס אקטיני
• נמק פפילומטוטי
• דרמטופיברומה
• מחלת בואן
• קרטואקנתומה
• קרצינומת תאי בסיס
• קרצינומת תאי קשקש
• מלנומה

סיכונים

קרטוזיס סבוריי הוא מצב בדרך כלל בלתי מזיק, עם סיכון נמוך לממאירות. קרטוזיס סבוריי הוא שפיר; אם נגע משתנה במראה או בהתנהגות, יש להעריך אותו לשם שלילת אבחנה חלופית. קרטוזיס סבוריי שפיר, והפיכתו לממאיר נדירה מאוד; במידה ונמצא שינוי בנגע, יש להעריך ולשלול אבחנה אחרת.

נגעים סבוריים מרובים הם בדרך כלל ממצא שפיר הקשור לגיל ואינם מעידים בעצמם על סיכון מוגבר לממאירויות עוריות אחרות. עובדה זו עלולה להקשות על גילוי בזמן האבחנה המבדלת של נגעים ממאירים.

טקטיקות

נגע שלא נבדק הוא עניין שונה מנגע שרופא כבר זיהה. המעקב בא לאחר ההערכה, ולא להפך: נגע קרטוטי שלא נבדק צריך להיות מוצג לרופא עור, משום שדברים אחרים — כולל קרצינומה של תאי הבסיס פיגמנטרית, קרצינומה של תאי קשקש ומלנומה — יכולים להיראות כמו קרטוזיס סבוריי, ותצלום אינו יכול לקבוע מהו.

לאחר שנגע הוערך כקרטוזיס סבוריי והוא יציב, סביר לעקוב אחריו בין הביקורות. יש לחזור מוקדם יותר אם הוא משנה צורה או צבע, מתחיל לדמם, מפתח קרסטות או כיב, נעשה מגרד או מכאיב, גדל במהירות, או שאינו דומה עוד לקרטוזות האחרות שלך.

ספק שירותי הבריאות יעריך האם יש צורך במעקב נוסף או בהסרת הנגע. קרטוזיסים סבוריים החשופים לחבלה כרונית עקב בגדים, תכשיטים או פעילויות מקצועיות צריכים להילקח בחשבון להסרה. הסרה מומלצת גם אם המטופל סובל מאי נוחות קוסמטית או מצוקה נפשית.

למטרות מעקב דינמי, מומלץ לצלם את קרטוזיס הסבוריי כדי לעקוב אחרי שינויים במראה לאורך זמן. מפת נגעי עור מהווה כלי חשוב למעקב מתמשך, המסייע בזיהוי נגעים חדשים או משוננים.

טיפול

קרטוזיס סבוריי טיפוסי אינו חייב בטיפול. כאשר נגע מוסר — משום שהוא עובר טראומה חוזרת, משום שהוא סימפטומטי, או מסיבות קוסמטיות — השיטה נבחרת בהתאם למורפולוגיה של הנגע, למיקומו, לסימפטומים שהוא גורם, ולמידת הוודאות באבחנה. נעשה שימוש בקריותרפיה, קיורטאז׳ או הסרה בשייב, לייזר ואלקטרוכירורגיה; כריתה כירורגית בסקלפל קלאסי או בתדר רדיו אינה נדרשת בנגע טיפוסי.

בדיקה היסטולוגית אינה חובה לכל נגע שמוסר. היא מתאימה כאשר האבחנה אינה ודאית או כאשר הנגע אטיפי — ובמקרה כזה יש לכרות את הנגע כדי שניתן יהיה לבדוק את הרקמה, ולא להרוס אותו בשיטה שאינה משאירה דבר לבדיקה.

יש נגעים שחוזרים לאחר טיפול וזקוקים ליותר ממפגש אחד.

מניעה

קרטוזות סבוראיות הן שפירות, ולכן מניעה אינה עניין של מניעת ממאירות, ואת הופעתן אי אפשר למנוע באופן מהימן. מה שכן כדאי לעשות הוא טיפול כללי בעור, לצד תשומת לב לכל נגע שנראה לא טיפוסי או משתנה:

• הימנעות מחשיפה מופרזת לקרינת אולטרה סגולה, כולל שימוש במיטות שיזוף וחשיפה ממושכת לשמש.
• שימוש בקרם הגנה ובביגוד מגן בזמני חשיפה מוגברת לאור השמש.
• הפחתת חבלה כרונית בעור העלולה לגרום לגירוי ופגיעה בקטוזיס.
• קיום נהלי בטיחות בטיפול בחומרים הפוגעים בעור.
• שמירה על היגיינה אישית ומעקב אחר שינויים בעור.

בדיקה של הנגעים מעת לעת, ופנייה לייעוץ כאשר אחד מהם משתנה, היא מה שחשוב — לא משום שצפוי שקרטוזיס סבוריי יהפוך לממאיר, אלא משום שנגע שמשתנה עשוי להתברר כאבחנה אחרת.