לנטיגו (ICD-10: L81) 💚

לנטיגו

לנטיגו הוא כתם חום שטוח ושפיר, והמונח כולל יותר ממצב אחד. לנטיגו סולרי, הנקרא גם לנטיגו אקטיני או כתם שמש, מופיע לאחר שנים של חשיפה לשמש: הוא מופיע על עור החשוף כרונית לשמש, בדרך כלל לאחר גיל 35, ושכיחותו עולה עם הגיל — לכ-90% מהאנשים מעל גיל 60 יש לפחות אחד. לנטיגו סימפלקס הוא מצב שונה. הוא מופיע לרוב בילדות, אינו בהכרח נגרם מחשיפה לשמש, ויכול להופיע על עור החשוף לשמש לעיתים רחוקות. מכיוון שלשניים יש הקשרים שונים וסיבות שונות, אין לפרש כל לנטיגו כנזק שמש.

גורמים מקדימים

הסיבה המדויקת ללנטיגו עדיין לא מובנת במלואה, אך זוהו כמה גורמים שמעלים את הסיכוי להופעת היפרפיגמנטציה. גורמים אלו יכולים להשפיע על הופעתו והתפתחותו של הלנטיגו:

קרינת UV: גם אור השמש הטבעי וגם קרינה מלאכותית תורמים לייצור מופרז של מלנין בעור, מה שמוביל להיווצרות לנטיגו.
שינויים הורמונליים: שינויים ברמות ההורמונים, במיוחד הורמוני מין, הורמוני בלוטת התריס והורמוני יותרת הכליה, יכולים להשפיע על התפתחות הלנטיגו.
מה שאינו מבוסס: קרינה מייננת, מחלות ויראליות ופציעות נזכרים לעיתים כגורמים ללנטיגו. אף אחד מהם אינו מבוסס כגורם סיכון כללי.
גורמים גנטיים: ייתכן שקיימת נטייה גנטית לפתח לנטיגו אצל אנשים מסוימים.
עור בהיר: אנשים עם סוג עור Fitzpatrick I-II רגישים יותר ללנטיגו בגלל רגישות העור שלהם לקרינת UV.
גיל מעל 35: הסיכוי לפתח לנטיגו עולה עם הגיל, במיוחד אחרי גיל 35.

אבחון

האבחנה של לנטיגו מתבצעת באמצעות בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית של הנגע ודרמטוסקופיה להערכת מאפייני הפיגמנטציה. דרמטוסקופיה היא אמצעי עזר כאן, לא קביעה: היא תומכת באבחנה של נגע טיפוסי אך אינה יכולה להכריע לגבי נגע אטיפי או משתנה. לנטיגינים אטיפיים ומשתנים יכולים להיראות כמו מלנומה, ובייחוד לנטיגו ממאיר (lentigo maligna), ובמקום שבו לא ניתן לשלול ממאירות, ביופסיה אבחנתית היא הצעד המתאים.

תסמינים

בלנטיגו נראה כתם שטוח או קבוצת כתמים שמעט מורמים מעל פני העור (בדרך כלל לא יותר ממילימטר אחד). הנגעים יכולים להיות סימטריים או בעלי צורה לא סדירה, למשל כאשר כמה כתמים מתמזגים או יוצרים קבוצה. לנטיגו יכול להופיע כמספר כתמים, לפעמים על פני אזורים אנטומיים שלמים. פני השטח של הלנטיגו בדרך כלל דומים למרקם העור הרגיל, אך לעיתים ניתן להבחין באזורים קטנים מחוספסים או בקילוף קל.

גבולות הלנטיגו בדרך כלל ברורים, אך לעיתים לא אחידים, במיוחד בכתמים גדולים או מרובי מוקדים. הצבע נע בין חום בהיר לחום כהה, והפיגמנט בדרך כלל מפוזר באופן אחיד לאורך הנגע. לפעמים יש ירידה הדרגתית בעומק הצבע מהמרכז לקצוות, או שינוי לא אחיד בגוון בתוך אזור הפיגמנטציה. עם הזמן, צבע הלנטיגו יכול להעמיק.

לנטיגו בדרך כלל לא משפיע על צמיחת שיער. עם זאת, במקרים מסוימים עשוי לצמוח שיער עבה או רך במרכז הנגע.

גודל הלנטיגו משתנה מאוד. כתמים בודדים יכולים להיות בקוטר של 2-3 מ”מ ועד לכתמים גדולים יותר, עד 3-4 ס”מ. כאשר הנגעים מרוכזים יחד, הם עשויים לכסות כמה אזורים, לפעמים עד עשרות סנטימטרים. במישוש, הלנטיגו מרגיש כמו עור רגיל, אך בנגעים ישנים יותר עשויה להיות תחושת מחוספסות וייתכן גירוד קל מדי פעם.

לנטיגו נמצא בעיקר באזורים החשופים לשמש, כמו הפנים, הצוואר והידיים. אצל קשישים, הוא עלול להופיע גם באזורים אחרים בגוף.

תיאור דרמטוסקופי

בדיקת דרמטוסקופ של לנטיגו מראה את המאפיינים הבאים:

רשת פיגמנט דהויה (לנטיגו סולרי): רשת עדינה וחיוורת במקום רשת חזקה, לעיתים על רקע פיגמנטציה חומה בהירה מפושטת.
מבנים דמויי טביעת אצבע (לנטיגו סולרי): קווים רכסיים מקבילים ועדינים הדומים לטביעת אצבע.
שוליים נגוסי עש: שוליים תחומים היטב עם חריצים קעורים, כאילו ננשכו.
רשת כהה, אחידה יחסית (lentigo simplex): רשת פיגמנט מפותחת יותר ומפוזרת באופן אחיד יותר מאשר בלנטיגו סולרי.
פסאודו-רשת: בפנים, מבנה רשתי הנוצר מפתחים פוליקולריים ואדנקסליים על רקע פיגמנט חום מפושט.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין לנטיגו לנגעים פיגמנטיים אחרים או למצבים דומים, ביניהם:

היפרפיגמנטציה לאחר דלקת
מלנוציטוזיס דרמלי מולד
נבוס היילו
נבוס שפריץ
נבוס דיספלסטי
לנטיגו מליגנה מלנומה
קרצינומה של תאי בסיס פיגמנטית
מלנומה

סיכונים

לנטיגו נחשב בדרך כלל לבטוח ואינו מעלה משמעותית את הסיכון להפיכה לממאיר. לנטיגו שפיר אינו ידוע כמי שעובר שינוי ממאיר בעצמו; עם זאת, נגעים חדשים או שמשתנים יש לבדוק כדי לשלול לנטיגו מליגנה. סימנים אפשריים לממאירות כוללים שינוי במראה הנגע, כמו הגדלה, צורה לא סדירה או הופעת תחושות סובייקטיביות כמו גירוד או דימום.

לנטיגו מליגנה (המכונה גם Dubreuilh melanosis או מלנומה in situ על עור שנפגע משמש) הוא נגע שונה מלנטיגו שפיר; הוא נושא סיכון ממשי להתקדמות למלנומה חודרנית ודורש הערכה מקצועית.

הדברים הבאים צריכים להביא להערכה דרמטולוגית ולא להיחשב ללנטיגו רגיל: כתם שממשיך לגדול; כתם שמאבד מסימטריה; פיגמנטציה לא סדירה או כמה גוונים בתוך נגע אחד; הופעת אזורים שחורים או כחולים; התעבות של כתם שהיה בעבר שטוח; דימום; או כיב.

מה עושים?

נגע שלא נבדק אצלך הוא עניין שונה מנגע שרופא כבר זיהה. המעקב בא לאחר ההערכה, ולא להפך: מקולה פיגמנטרית חדשה, במיוחד על עור הפנים שנפגע כרונית משמש, צריכה להיבדק על ידי רופא עור ולא להיחשב אוטומטית ללנטיגו. לנטיגו מליגנה מופיע בדיוק כך — כתם חום שטוח על עור שנפגע משמש.

לאחר שנגע הוערך כלנטיגו שפיר, מעקב אחריו בין הביקורות הוא סביר. יש לפנות מוקדם יותר אם הוא גדל, נעשה פחות סימטרי, מפתח כמה גוונים או אזורים שחורים או כחולים, מתעבה, מדמם או נכייב.

הרופא יחליט אם יש צורך במעקב נוסף או בהסרה, בהתאם למאפייני הנגע. נגעי לנטיגו שנמצאים באזורים החשופים לטראומה כרונית (בגלל ביגוד, תכשיטים או פעילות מקצועית) צריכים להיבדק על ידי רופא עור.

לאנשים שנמצאים במעקב דינמי מומלץ לצלם את הלנטיגו כדי לתעד שינויים לאורך זמן. התדירות שבה יש לבדוק אדם עם מספר לנטיגינות תלויה בנגעים שלו ובסיכון הכללי שלו למלנומה, ולא בעונת השנה. יצירת מפת נגעי עור היא כלי יעיל למעקב אחר שינויים בנגעים קיימים וגילוי נגעים חדשים.

טיפול

לנטיגו פשוט אינו צריך טיפול. הוא שפיר, והשארתו ללא טיפול ומעקב בלבד הן דרך פעולה סבירה בהחלט. כאשר ננקט טיפול — לייזר, אור בפולסים עזים, קריותרפיה, או חומר מקומי מדכא פיגמנטציה — הסיבה לכך היא קוסמטית ולא רפואית. טיפולים אלה אינם תמיד יעילים לצמיתות: הפיגמנטציה יכולה לחזור, והם עצמם עלולים לגרום לשינויי פיגמנטציה, בהירים או כהים יותר מהעור הסמוך.

מה שלא תהיה השיטה, היא צריכה להיעשות לאחר הערכה דרמטוסקופית על ידי רופא עור. יש להימנע מהרס של נגע פיגמנטי שלא הוערך, משום שהדבר מסיר את הנגע מבלי לקבוע מעולם מה היה.

לאחר כל טיפול, יש לעקוב אחר האזור שבו היה הלנטיגו כדי לראות אם הפיגמנט חוזר או אם מופיע שינוי חדש.