נבוס שפיר (ICD-10: D22) 💚

נבוס מלנוציטי שפיר (נבוס פשוט, שומה נפוצה)

נבוס מלנוציטי שפיר — נבוס פשוט, או בשפה היומיומית שומה — הוא הקטגוריה הרחבה שאליה שייכים נגעים פיגמנטריים שפירים ממקור מלנוציטי. הוא מופיע בדרך כלל ככתם קטן או כגושית מעט מורמת. לסוגים מסוימים בתוך קטגוריה זו יש דפים משלהם באטלס זה, ובהם נבוס פפילומטוטי, נבוס כחול, נבוס הילה ונבוס אקרלי. נבוס פשוט יכול להיות מולד (קיים מלידה) או נרכש בכל גיל. סביב 3% מהיילודים ישנם מספר נבוסים פשוטים, והשכיחות עולה עם הגיל. נבוסים פשוטים שכיחים מעט יותר בנשים מאשר בגברים, ביחס של 3:2, בהתאמה.

גורמים שמעלים סיכון

אין סיבה חד-משמעית להיווצרות נבוסים פשוטים, אבל יש כמה גורמים שיכולים להגדיל את הסיכוי להופעתם:

גורמים גנטיים: ההרכב הגנטי של האדם יכול להשפיע על הופעת נבוסים פיגמנטיים.
קרינה אולטרה-סגולה: גם אור טבעי וגם אור מלאכותי מסוג זה יכולים לגרום לתאים בנבוס לגדול מהר יותר ולהפיק יותר מלנין, מה שיוצר פיגמנטציה בנבוס.
שינויים הורמונליים: נבוסים עשויים להיות בולטים יותר בתקופות של שינוי הורמונלי, כגון בגיל ההתבגרות או בהריון. לעיתים מונים הורמוני בלוטת התריס והאדרנל, זיהומים ויראליים ופגיעות כגורמים להיווצרות נבוס; אין לכך ביסוס מוכח.

אבחון

האבחנה של נבוסים פשוטים מתבצעת באמצעות בדיקה קלינית, הכוללת בדיקה ויזואלית שגרתית ודרמטוסקופיה (בדיקה עם מכשיר מיוחד להסתכלות על העור). במקרה של חשש לגידול ממאיר, יתכן ויתבצע ביופסיה להמשך בדיקה.

תסמינים

נבוס פשוט נראה בדרך כלל ככתם קטן או גושית מעט מורמת. הוא בדרך כלל סימטרי (בצורת אליפסה או עיגול), אך נבוסים מולדים גדולים עלולים להיות בעלי צורה לא סדירה. מרקם פני השטח דומה לעור רגיל, אך לפעמים עשוי להיות שונה במעט מהעור שמסביב.

קצוות הנבוס השפיר מוגדרים היטב וחלקים. לעומת זאת, נבוסים מולדים גדולים עלולים להיות בעלי גבולות לא אחידים. צבע הנבוס הפשוט נע בין חום בהיר לחום כהה, עם פיזור אחיד של הפיגמנט. במקרים מסוימים, הצבע יכול לדעוך בהדרגה מהמרכז אל הקצוות. צבע הנבוסים המולדים עלול להשתנות בשנים הראשונות לחיים.

נבוסים פשוטים בדרך כלל לא משפיעים על צמיחת שיער, אך בחלק מהנבוסים המולדים ניתן לראות צמיחה מוגברת של שיער כהה ועבה, שלרוב מלווה בפיגמנטציה בולטת.

גודל הנבוסים משתנה מאוד, אך ברוב המקרים הם עד 10 מ”מ. נבוסים גדולים מ-10 מ”מ הם בדרך כלל מולדים ונדירים, אך יכולים להגיע לגודל של 20 ס”מ ואף יותר (נבוסים מולדים ענקיים).

בלחיצה, נבוסים פשוטים מרגישים כמו עור רגיל ואינם גורמים לאי נוחות.

נבוסים נמצאים בעיקר על הגוף (כ-38%) או על הגפיים (כ-48%), ופחות על הראש והצוואר (כ-14%).

נבוסים אקרליים (כאלה שנמצאים בכפות הידיים והרגליים) שונים במעט בצורתם, בגבולותיהם ובפיזור הפיגמנט, בגלל דפוס העור המיוחד באזורים אלה (“טביעות אצבע”). נבוסים אלה לרוב מאורכים, עם גבולות לא סדירים, פיגמנט כהה ופיזור הפיגמנט בפסים מקבילים.

תיאור בדרמטוסקופיה

בבדיקת דרמטוסקופיה, נבוס פשוט מציג את המאפיינים הבאים:

רשת פיגמנט: דפוס של נקבים וקווים בצבע חום בהיר עד כהה, כשהקווים דקים יותר בקצוות הנבוס.
נקודות: מבנים עגולים קטנים כהי צבע, שנמצאים במרכז או לאורך הקווים של הרשת.
גלובולות: מבנים גדולים יותר בצורת טבעת כהה, שמפוזרים באופן אחיד או ממוקמים במרכז הנבוס, ופחות בקצוות.
כתמים: אזורים כהי צבע ללא מבנה ברור במרכז הנבוס.
צביעה אחידה: כל הנבוס מציג פיגמנט אחיד.

אף אחד מן המבנים הללו, בפני עצמו, אינו הופך נבוס לשפיר — כל אחד מהם מופיע גם במלנומה. מה שקובע מבחינה קלינית הוא הסידור: סימטריה, ודגם מאורגן והומוגני בכל הנגע. כוכביות פריפרית של פסים רדיאליים, בפרט, אינה ממצא שגרתי של נבוס שכיח; היא קשורה לנבוסי Spitz ו-Reed, ובקונטקסט הלא נכון, למלנומה, ולכן היא מחייבת הערכה ולא הרגעה.

לנבוסים אקרליים יש דפוסים דרמטוסקופיים משלהם. בנבוס אקרלי שפיר הפיגמנט עוקב אחר החריצים של העור, באחת משלוש תבניות מוכרות — תבנית החריצים המקבילים, התבנית דמוית הסריג, או התבנית הפיברילרית, האחרונה שבהן במיוחד בכף הרגל הנושאת משקל. פיגמנט המתפשט לאורך הרכסים במקום זאת הוא תבנית הרכס המקביל, שהיא סימן אזהרה למלנומה אקרלית ואינה תכונה של נבוס שפיר.

אבחנה מבדלת

חשוב להבדיל בין נבוסים פשוטים לבין נגעים פיגמנטיים אחרים, כמו:

היפרפיגמנטציה לאחר דלקת
מלנוציטוזיס דרמלי מולד
נבוס של בלוטות החלב
נבוס היילו
נבוס שפריץ
נבוס כחול
לנטיגו
נבוס דיספלסטי
לנטיגו מלנומה
מלנומה

סיכונים

לכל נבוס טיפוסי יש סיכוי נמוך מאוד להפוך למלנומה. זו שאלה שונה מהסיכון הכולל של אדם למלנומה: מספר גדול של שומות, או שומות אטיפיות מבחינה קלינית, הם כשלעצמם סמן מוכר לסיכון מוגבר. אדם עם שומות רבות אינו נמצא אפוא באותו מצב כמו אדם עם שומה אחת, אף שלכל נגע בנפרד אין סבירות גבוהה לגרום לבעיה. שינויים במראה, או תחושות חדשות בנבוס, צריכים להיות מוערכים על ידי רופא עור.

הסיכון למלנומה בנבוס מלנוציטי מולד תלוי בכמה דברים יחד — גודלו, מראהו, מיקומו, והאם יש נבוסים סאטליטיים — והוא אינו נקבע לפי מדידה אחת. קביעת סף קבוע, עם מספר סיכון אחד מעליו ואחר מתחתיו, מציגה את העניין בדיוק רב יותר מכפי שהראיות מאפשרות.

נבוסים מולדים גדולים ורבים עלולים להיות קשורים לתסמונות גנטיות או מחלות מסוימות, ולכן חשוב לעקוב ולהיבדק באופן קבוע.

מה כדאי לעשות?

נגע שעדיין לא נבדק הוא עניין שונה מנגע שרופא כבר זיהה. המעקב בא לאחר ההערכה, ולא להפך: יש להראות לרופא עור שומה שעדיין לא נבדקה, והדבר נכון ביתר שאת לגבי שומה חדשה, או כזו שנראית שונה משאר השומות שלכם.

לאחר שנגע הוערך כנבוס שפיר טיפוסי, סביר לעקוב אחריו בין הביקורות, עם עזרה של מישהו אחר באזורים שאינכם יכולים לראות. יש לחזור מוקדם יותר במקרה של גדילה מהירה, אסימטריה, יותר מצבע אחד, דימום, או כל תחושה חדשה בנגע.

הרופא יחליט אם יש צורך במעקב דינמי או בהסרת הנבוס. נבוסים שנמצאים במגע מתמיד עם בגדים, תכשיטים או במסגרת העבודה צריכים גם הם להוסר.

במעקב דינמי מומלץ לצלם את הנגע, כדי לזהות שינויים קטנים במראה לאורך זמן.

תדירות הבדיקה של אדם נקבעת באופן פרטני, בהתאם למראה הנבוסים שלו, למספרם, לגודל של כל נגע מולד, ולהיסטוריה האישית והמשפחתית של מלנומה — יחד עם כל שינוי שנצפה. הדבר אינו נקבע לפי לוח השנה. מומלץ גם להכין מפת נגעי עור, שתקל מאוד על המעקב והזיהוי של נגעים חדשים או משתנים.

טיפול

נבוס שפיר טיפוסי אינו צריך להיות מוסר. כאשר יש אינדיקציה להסרה — לצורך ביסוס האבחנה, משום שהנגע סימפטומטי, או מסיבות קוסמטיות — הטכניקה תלויה בנגע.

נגע פיגמנטי שנראה חשוד הוא עניין שונה: יש לדגום אותו או לכרות אותו כדי שניתן יהיה לבדוק את הרקמה היסטולוגית. שיטות הרסניות כמו הסרה בלייזר והקפאה אינן משאירות דבר לפתולוג, ולכן אין להשתמש בהן בנגע פיגמנטי שטיבו לא הוברר.